"כצאן לשאול שתו מות ירעם, וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו" [תהילים מט טו].
מסופר בתלמוד: רב ביבי בנו של אביי, היה לעתים נפגש עם מלאך המוות.
בין היתר סיפר לו מלאך המוות שפעם הוא אמר לשלוחו: לך ותיטול את נשמתה של מרים קולעת שער הנשים ותביא לי.
הלך והביא את נשמת מרים אומנת התינוקות.
נזף בו מלאך המוות: אני אמרתי לך מרים קולעת השער ומה הבאת לי מרים אחרת?
אמר לו: אם כך אלך ואחזיר.
אמר לו המלאך: הואיל והבאת שיישאר כך, ותהיה מרים האומנת במניין המתים.
שאל רב ביבי את המלאך: האם יש לכם רשות להמית אדם לפני זמנו? השיבו המלאך: ולא כך כתוב [משלי יג] ויש נספה בלא משפט?
שאל שוב רב ביבי: והרי נאמר [קהלת א] 'דור הלך ודור בא' היינו שלכל אחד יש זמן קצוב באיזה דור הוא?
השיבו המלאך: אין אני מוסר את מתים חריגים אלו שנפטרו לפני זמנם לידי מלאך דומה שומר המתים, אלא הם שטים בעולם חופשי, עד שימלאו ימיהם ורק אז נמסרים לידו.
המשיך רב ביבי ושאל: סוף סוף בשנים החסרות שלהם מה אתה עושה, למי אתה מוסרם?
השיב המלאך: אם ישנו תלמיד חכם אשר הוא מעביר על מידותיו והגיע זמנו למות, אזי אני נוטל את השנים הללו וזוקפם לזכותו שיאריך ימים ושנים [חגיגה ד].
ועל פי המעשה מביא הרב זכאי לפרש את הפסוק בדרך זו: "כצאן לשאול שתו" - כצאן המתאסף לדיר כן הרשעים יכנסו לשאול בלא זמנם.
"מות ירעם" - אחרי המוות ירעם מלאך המוות וכמו שאמר שם המלאך לרב ביבי שהם מתגלגלים עד שימלאו שנותיהם.
ומה עושים עם אותן השנים? - על זה ממשיך הכתוב "וירדו בם ישרים לבקר" התלמידי חכמים המעבירים על מידותיהם הם רודים ומושלים באותן שנים.