להאמין או לדעת

להאמין או לדעת | ישראל אסולין

"וידעת היום והשבות אל לבבך"

אנחנו רגילים לחשוב כשאנחנו אומרים אני מאמין לך - מתכוונים, שלמרות שאני לא מכיר אותך, קיבלתי אותך לעבודה כי עשית עלי רושם טוב משום שאתה מעורר אמון.

אני אף מוכן להפקיד בידך את קופת המפעל, אבל עכשיו אתה חייב להוכיח את עצמך, אתה חייב להוכיח שאתה ראוי לאמון הזה, ואכן אחרי שנה שאתה עובד אצלי הוכחת את עצמך היית יעיל וחסכת למפעל כסף, כשאני נוכח בכך אני אומר לך: בסדר מהיום אני כבר יודע שאתה נאמן אני כבר לא צריך להאמין, כלומר במקרה הזה באה הידיעה אחרי האמונה הידיעה היא רמת בהירות גבוהה יותר מאשר האמונה שהיא איזו אינטואיציה בלב.

זו משמעות המושג אמונה בפי ההמונים. אך לא לכך מתכוונים חז"ל כשאומרים אמונה, כי הרי הפסוק אומר קודם וידעת היום ורק לאחר מכן והשבות אל לבבך כלומר: והאמנת, הידיעה בשכל באה לפני האמונה בלב.

ובאמת מהי אמונה? הנה נראה מספר התייחסויות לנושא אמונה בדברי הנביאים, ובדברי הראשונים.

את האמור בתורה כבר הזכרנו "וידעת היום והשבות אל לבבך"

וכן הנביא ישעיהו האומר "ולמען תדעו ותאמינו לי ותבינו" ובכן קודם כל "תדעו" אח"כ "ותאמינו". כלומר, רק אחרי הידיעה יש מקום לאמונה.

ר' יהודה הלוי בספרו הכוזרי כותב הגדרה יותר מפתיעה, הוא מתאר את המאמין כאדם המקיים מצוות על פי הציווי האלוקי, האדם יודע לא רק את המעשים הנכונים שעליו לעשות, כי אם גם את המינון הנכון בעשיית המצוות, כלומר הוא קושר אמונה לקיום המצוות.

ויש מקום להבין, מה הקשר בין אמונה לקיום מצוות, שהרי האמונה היא רגש בלב.

וכן הם דבריו של הרמב"ם כשהוא מדבר על אמונה בקב"ה, הוא כותב בפירוש את המילה "לידע שיש שם מצוי ראשון", לדעת כבסיס לאמונה ועל הלדעת הזה מבסס הרמב"ם את כל שלשה-עשר עיקרי האמונה שלו.

ברור מאליו שאנו חייבים להגדיר את המושגים אמונה וידיעה בהגדרה השונה מן ההגדרה העממית שלהם, ובאמת מהי הידיעה הקודמת לאמונה עליה מבוססת היהדות, זאת ועוד מה שייך אמונה אחרי שיודעים.

ובכן עלינו לזכור שהיהדות מבוססת על הידיעה. ידיעה זו מבוססת על התגלות אלוקית בפני המוני בית ישראל שהייתה במעמד הר סיני, וזו נקודת המוצא לכל.

אנו מוצאים שכל שלשה עשר העיקרי האמונה של הרמב"ם מיוסדים על העובדה שהם כתובים בתורה, אלו עיקרי אמונה המבוססים כולם על מעמד הר סיני ועל האפשרות להוכיח מעמד נשגב זה שהתרחש ככתבו וכלשונו והידיעה הברורה שהייתה במעמד הר סיני היא היסוד, ונקודת הפתיחה לכל אמונה זו הפנמה של הידיעה החשובה הזאת .

והביאור בזה הוא, אדם יכול לדעת הרבה דברים בשכל. ביניהן ידיעות שאין להן שום השפעה עליו ועל אורחות חייו.

האמונה היא הכוח המכניס את הידיעה לעצמות הכשרון להפעיל את המערכת כולה, האמונה היא הכשרון של והשבות אל לבבך, זאת אומרת לקחת את ההגיון המוצק של הידיעה ולהופכו לכוח פעיל בנפש. המילה 'אמן' שכולנו מכירים מורכבת מן האותיות א' מ' נ' הן הם שורש האמונה והן גם ר"ת אל - מלך - נאמן, ואמונה היא גם לשון נאמנות, אימון, וגם לשון אמנות, מהי אמנות? אמן אמיתי הוא המסוגל ליטול את הניגודים ולהפוך אותם לשלמות אחת. למצוא את ההרמוניה הפנימית. ככל שהצליח ליצור הרמוניה מניגודים מהותיים יותר כן האמנות שלו תהיה בעלת ערך, אין אומנות בסימטרייה יש אומנות בניגודים ובהרמוניה הנוצרת בתוכם, האדם גם הוא מורכב ניגודים רבים, יש לו לב מוח ואיברים שונים, יש לו יצר וגם נשמה נפש וכוחות יצריים המושכים אותו לכיוונים מנוגדים, הכוח המאחד את כל הכוחות כולם המסוגל ליצור הרמוניה ביניהם הוא כוח הנקרא אמונה, לכן "וידעת היום והשבות אל לבבך" הוא המסוגל ליצור הרמוניה זו .

המסלול הוא מן המוח ללב וכבר אמרו גדולי האדמו"רים מלך ר"ת מוח לב כבד המוח אחראי על הידיעה, הלב על הרגשות על הפעלת המערכת, ותוצאות המפגש בין הלב למוח מגיעות אל הכבד הוא הדם, הכבד יוצר את הדם שמפעיל בפועל את כל מעשה האדם, זאת היא האמונה ע"פ הגדרת היהדות, מי שהמערכת שלו הפוכה כלומר קודם הוא עושה

מעשיים לאחר מכן מרגיש הרגשות ולבסוף יוצר תיאוריות במוחו, הרי המלך הופך לכל(ו)ם עליו לתלות על ראשו משולש אדום ולכתוב "נגרר" .

שומרי המצוות צריכים לדעת שהאדם הוא מטוס בעל שני מנועי סילון ,מוח ולב, ובספר ההוראות כתוב שהמטוס יכול לטוס גם עם מנוע אחד, משום כך גם כשהמוח מעומעם מסוגל הלב למשוך הלאה ברמה סבירה את המטוס, אם בלב ההרגשה מעומעמת המוח ממשיך להטיס את המטוס, נכון שהמטוס טס הלאה אבל צריך להבין שיש תקלה במערכת, האדם הבריא הוא האדם שיש בו גם וידעת היום וגם והשבות אל לבבך. שני המנועים שלו פועלים בהרמוניה.

הנה מאז ומעולם עסקו בהוכחות. הגמרא מביאה ויכוחים בין חכמי יוון לחכמי ישראל בשאלות שונות של אמונה, הגמרא לא מביאה רק כדי לספר לנו היסטוריה, אלא כדי להעביר את האינפורמציה וכדי ללמד אותנו. וכמו כן ספר הכוזרי שהוא ספר ההוכחות הגדול שיש.

מעבר לכל זה חייב היהודי לעסוק בהתבוננות ,ובזה עוסק חובת הלבבות בשער הבחינה נושא ההתבוננות בפלאי הבריאה ובכלל הלא היא כ' ברמב"ם בהלכות יסודי התורה: ... האל הנכבד והנורא הזה מצווה לאוהבו וליראה אותו ... והיאך היא הדרך לאוהבו ? בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובבריאותיו הנפלאים והגדולים יראה בהם את חכמתו שאין לה ערך ע"כ, וזה מה שאנו עושים והיא היא תביעתו של הנביא ישעיהו מעם ישראל: "את פועל ידי לא הביטו ומעשה ידי לא ראו" זו דרישת התורה להבין את הדברים בהגיון, לדעת אותם, ולאחר מכן - והשבות אל לבבך - להאמין, כלומר להשיב אל הלב ליצור את ההרמוניה בין שני המנועים.

הנה היהדות אינה מבוססת על אמונה עיוורת, "פתי יאמין לכל דבר" אומר שלמה המלך הפתי הוא מאמין לכל דבר למי שאינו פתי צריך להביא הוכחות, הנה משה רבנו אומר "והן לא יאמינו לי" והקב"ה הורה למשה להוכיח להם כדי שיאמינו .