החולה ששתה את.. המרשם בעצמו | הרב עזריאל יונה

"בני תורתי אל תשכח ומצוותי יצר לבך" משלי ג].

יש לפרש מביא הרב אהרן זכאי שליט"א, בהקדם דברי היערות דבש שיש כת פוקרים האומרים כי עיקר המצוות היא תכליתן ואין צריך לקיימן במעשה.

למשל? ציצית מטרתה היא לזכור כל המצוות לכן יזכור המצוות ואינו צריך להתעטף בטלית... וכן שמירת שבת להודות כי בו שבת צור עולמים והמודה בזה אינו צריך לשמור שבת וכיוצא בזה....

לכן בא הפסוק ואומר בני תורתי אל תשכח, ואל תאמר שדי לך בזה כשתלמד התורה ותדע טעמי המצווה ושוב אינך צריך לקיים המצוות בפועל, אלא ומצוותי יצור לבך - לקיימם במעשה כראוי.

ובהקשר לכך הסבירו בספרים את הדברים לגבי שאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם? על פי משל.

בכפר אחד חלה איש מסוים מבני הכפר במחלה ממארת, הוזעקו אליו בני הכפר והמציאו לו תרופות ביתיות שונות אך הכל לשווא.

אז נאלצו להזמין רופא מומחה מן העיר הסמוכה. הרופא בא ולאחר בדיקה קפדנית קבע את המחלה ומסר מרשם לאשת הכפרי וציווה עליה לתת את התרופה שש פעמים ביום, כפית אחת בכל שעתיים, ולמחרת יבוא לבקר את החולה שנית.

האשה הכפרית שלא הבינה שעם המרשם הזה צריכים לגשת לבית מרקחת ולקבל את התרופה, לקחה את הנייר של המרשם גזרה אותו לששה חלקים וכל חלק ממנו שמה בכוס מים חמים בכל שעתיים ונתנה לחולה.

למחרת כשניגש הרופא שנית לבקר את החולה ולראות את מצבו, השתומם לראותו במצב רע מאד, שאל את האשה הכפרית:

האם נתת לחולה את התרופה?

והיא ענתה בתום לב: נתתי הכל עד הסוף.

משביקש הרופא להראות לו את הצלוחית של התרופה ענתה כי אין לה כל צלוחית רק שגזרה את הנייר ונתנה לו אותו בכוס פעם בכל שעתיים כמו שפקד עליה.

צחק עליה הרופא ואמר לה, הוי פתאית וכי תאמיני שהנייר הזה הוא מרפא, הרי רק מה שכתוב בו מרפא - והיא התרופה.

כן הדבר אצל הרשע הפתי שטוען מה העבודה הזאת לכם, שאין צריך לעשות מה שכתוב בתורה, אלא רק לזכור עלי ידי חזרות בפה בלבד.

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן