לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

הרלוונטיות של חוקי התורה גם במאה ה-21 | הרב עזריאל יונה

סוחר יהודי בעיירה קטנה יצא מביתו אל יריד שנערך בעיר הגדולה.

הוא ידע שעליו למהר להגיע ליריד כי הוא נמשך זמן קצר מאד ואם יאחר הוא עלול להחמיץ את ההזדמנות לעשות עסקים טובים.

כאשר ראה האיש עגלה רתומה לסוס מתקרבת אליו הוא אותת לעגלון שיתקרב אליו כדי להעמיס את סחורתו על העגלה ולנסוע עמו ליריד. כאשר התקרבה אליו העגלה הבחין שהעגלון הוא גוי זקן והסוס חלש וכחוש וסירב לעלות על העגלה.

העגלון הבין מיד את העניין ואמר לו אם הנך חושש שלא תגיע עמי בזמן ליריד דע לך שאני מיטיב להריץ את סוסי יותר מכל חברי הצעירים.

ליתר בטחון הנני מוכן להתחייב לך בשטר שאם נאחר ליריד אפצה אותך על כל הפסדיך.

לאחר שחתם הגוי על שטר התחייבות העמיס היהודי את הסחורה ויצא בלב שקט לדרך.

לפתע קדרו השמים גשם עז ניתך ארצה, הדרכים השתבשו והעגלה שקעה בבוץ. לאחר שעות רבות של מאמצים הצליחו לחלצה והמשיכו בדרכם.

רק לאחר עיכובים רבים ותלאות שונות הגיעו סוף סוף אל היריד אך היריד נסגר כבר...

כאשר נוכחו לדעת שאיחרו את המועד שלף היהודי את שטר ההתחייבות ודרש מהעגלון לפצותו. הלה טען להגנתו שהעיכוב לא נגרם עקב חולשת הסוס וזיקנת העגלון ולכן הוא אינו חייב לפצותו.

לעומתו טען היהודי שבנוסח השטר אין סייגים ונימוקים ולפיכך הוא עומד על דרישתו.

לאחר ויכוח ממושך ניאות העגלון לקבל על עצמו את הכרעת הרב המקומי. פנו השניים אל הרב והעלו את טענותיהם הרב שמע התבונן בשטר עיין בספרי הפוסקים ולבסוף פסק לטובת היהודי.

הגוי נדהם לפי איזה ספר חוקים דנת אותי? שאל העגלון את הרב

לפי דין תורה השיב הרב.

כעת הכל מובן אמר העגלון, הרי התורה ניתנה בקיץ כיצד אפשר לפסוק על פיה על מקרה שאירע בחורף?

הסיפור הזה שהובא בספר 'ילקוט לקח טוב' מתאר יפה את הדיון המוכר על הרלוונטיות של התורה. עלינו לדעת כי חוקי התורה הינם נצחיים ואקטואליים לכל זמן ולכל תקופה.

אנו מאמינים כי התורה לא תהא מוחלפת והקדוש ברוך הוא שברא את העולם אחרי שהסתכל בתורה כמו שאומר המדרש [איסתכל באורייתא וברא עלמא – הסתכל בתורה וברא את העולם] קבע חוקים אמיתיים ונצחיים שהם היחידים המתאימים לקיומו של העולם.

אין שינוי בחוקי התורה בעקבות שינויים חברתיים או תרבותיים. האנשים אולי זזים ימינה ושמאלה אבל התורה וחוקיה לעולם עומדים.

מלבד זאת, בספר הנ"ל מביא עוד שבתפילת שחרית לשבת אנו אומרים כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כלומר אצל הקב"ה אלף שנים נחשבות ליום אחד.

נמצא שאם התורה ניתנה בסיני לפני כשלושת אלפי שנים מבחינת הקב"ה יש להחשיב זאת כאילו ניתנה התורה לפני שלושה ימים וכי אין הקב"ה יכול לחקוק חוק שיחזיק מעמד שלושה ימים??

האם אין הטענה שהתורה ניתנה לפני אלפי שנים וחלילה לא רלוונטית כעת - מגוחכת כטענת הגוי שבסיפור??

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן