מלך הביצה | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

שבט הצפרדעים החליט באחד הימים להמליך על עצמו מלך. המצב הקיים בו כל אחד חופשי לעצמו ואין שליט אשר יכוון את דרכו היה להם לזרא והם נמלכו ביניהם וכינסו אסיפה דחופה אודות מינוי המלך המתאים. לאחר מחשבה לא ארוכה הכריז אחד הצפרדעים כי הנה עץ הארץ הצומח בסמוך לביצה הוא המתאים מכל. גבוה הוא, נאה, חסון, ורוב הדר לו. הוא מתאים ביותר לשמש כמלך. שמחו הצפרדעים על עצתו החכמה של חבירם והודיעו לארז כי מיום זה הוא המלך.

הצפרדעים מיהרו לפאר את הארז המיוחד וסיפרו לכולם על המלך המפואר אותו מינו. הם היו משתחווים לפניו ושרים לו שירי הלל. אלא שמהר מאד הרגישו הצפרדעים כי דבר מה אינו כשורה. הארז – המלך החדש, לא מחליף אתם מילה. הם משתחווים לו והוא אפילו לא זע. הם מהללים אותו והוא לא מחייך. הם מדברים אתו והוא לא שומע. חלף יום וגם יומיים והמרי פשט בקרב צעירי הצפרדעים והם מאסו בארז מהיות למלך. אסיפה חדשה התכנסה וברוב קולות הוחלט להדיח את הארז. גם בשלב זה לא התערב הארז. לא הצטער וגם לא מחה.

כעת הגיעה העת לבחור מלך חדש. לאחר דין ודברים הגיעו הצפרדעים למסקנא כי עליהם להביא מלך מן החוץ. הם ניגשו לנחש והציעו לו להתגורר בינותם ולשמש כמלכם. הנחש הסכים בשמחה, והגיע חיש מהר אל הביצה. הפעם היה המלך דומיננטי ומעורב. הנחש היה מהלך בין הצפרדעים מדבר וגם לוחש. אלא שבאחד הימים היה הנחש רעב ובאין מזון החל לטבוח בצפרדעים. הם ניסו להימלט מן המלך שהפך באחת לאוייב אך הוא הכה בהם וצבר אותם לערימות. מעט הצפרדעים שנמלטו היגרו לאזור אחר, ולעצמם נשבעו כי לעולם לא ימנו לעצמם מלך.

והנמשל

לבני אדם יש נטייה לבקש לעצמם סמכות. כזו שתשלוט בחייהם והם יפתחו בה תלות. זו תופעה פסיכולוגית מוכרת וקיימת בכל החברות. ההישענות הזו גורמת לבני האדם לברוח מאחריות, ולהימלט מחובתם. מלבד זאת ההיסטוריה מלאה בעמים שביצעו מהפכות רק כדי לגלות  שה'שליט' אותו הקימו האנשים לעצמם הפך להם לרועץ.