משל הנחש הכאוב | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

לאיש עשיר היה חיית מחמד קצת מוזרה – נחש צפע גדול וחום. אהב האיש את הנחש וגם הנחש החזיר לו אהבה. יושב היה בחיקו וסועד מפיתו ומשעשע אותו בשעת שעמומו. יום אחד עברה רוח רעה על האיש והוא החל להכות בחמתו את כל מי שנקרה בדרכו. חטפו המשרתים, חטפו המשרתות, וגם העיזים והפרות. הנחש שכב בחיקו של האיש והיה סבור כי הוא מוגן מפני כל רע, הן בעל הבית אוהב אותו כנפשו. אך עד מהרה התגלה כי גם הנחש בכלל הגזירה. בעל הבית הביט בנחש במשטמה, לקח פטיש כבד והכה אותו בראשו בעצמה.

גרר הנחש את גופו הפצוע למאורה מחוץ לבית העשיר וחי לו בגפו כשהוא מלקק את פצעיו. בינתיים עברו ימים והעשיר החל לרדת מכנסיו. בתחילה איבד את שדותיו הרבים, לאחר מכן, את צאנו וסוסיו, ולבסוף נאלץ למכור גם את ביתו. חשב העשיר לעצמו: על מה הגיעתני ככה, מדועכה המר לי גורלי? גמר בדעתו כי מעשהו עם הנחש הביא עליו את הרעה. הוא החליט לפייס את הנחש אולי מכך תצמח לו הישועה.

עם בוקר הופיע העשיר אל מול מאורתו של הנחש והחל להתחנן: נחש נחש, אנא חזור אלי, הן ידעת שכל חיי אהבתיך ומזונך היה עלי בשפע. שוכב היית בחיקי ללא מורא ושעות רבות בילינו יחד. אנא סלח נא לפשעי ומעלי, חזור אלי ונחיה שוב בשלום כבימים עברו. הנחש הקשיב בדומיה לאיש ואחר ענה: עד עתה לא השבתי לך כגמולך, לא נקמתי ולא נטרתי. אולם לחזור אתך לביתך לא אוכל: אולי מחר תעלה חמתך שוב ותנסה לפגוע בי? עד עתה אני סוחב על גופי את פצעי המוות להם גרמת. כעת אשאר במאורתי, ואתה תשוב לביתך כאשר אתה זוכר כל העת שאני עשוי לבא בכל שעה, להכיש אותך, ולהשיב לך כגמולך. רק כך אני יכול להיות רגוע כי לא תפגע בי שוב בזעמך הנורא.

והנמשל

משל זה מלמד את כוחו של הרגע. עשוי אדם לחיות בנחת בשלווה ובטוב כל ימיו וברגע אחד של שטות להפסיד את הכל. כבר אמרו חכמים יש קונה עולמו בשעה אחת, כאשר המשמעות לכך היא שיש גם אדם המאבד את עולמו בשעה אחת. לאחר המעשה הזה, האדם מתחרט, ומתחנן על נפשו, אך כבר מאוחר, המעשה שנעשה על ידו הוא בלתי הפיך, ולכל מעשה עוולה יש מחיר.