טמאים ביד טהורים | עלון בית דוד

• הדפסה
• דואל

ידועים הם דברי הרמב"ן בפרשת ויחי, שמלכות בית חשמונאי נענשה בעונש חמור, ולא נשאר מהם שריד ופליט, משום שעברו על צוואתו של יעקב אבינו שציוה לבניו "לא יסור שבט מיהודה", שהמלכות שייכת לבני יהודה בלבד. שומה עלינו להבין כיצד יתכן שאותם צדיקים שלחמו במסירות נפש ללא אח ורע נגד היוונים וזכו לנצחון שהציל את כלל ישראל לדורות, נכשלו בעוון זה.

תחילה נבהיר מה פירושו של "נס", וכיצד הוא מתרחש.

מלבד המובן של "אירוע על-טבעי", יש למלה " נס" מובן נוסף: "עשה לך שרף ושים אותו על נס", כלומר מוט גבוה, וכן "ושא נס לקבץ גלויותינו" - להרים את הדגל. יתכן שגם לשון "נס" על-טבעי נגזר משורש זה. כל דבר שבטבע מוגבל על ידי שלשה מימדים: אורך, רוחב וגובה. כאשר יוצא הדבר מתחומי הטבע, הוא נעשה מורם מעל גבולות הטבע, לגבולות הטבע אין יותר שליטה עליו.

זו גם הסיבה, שהשמן דלק יותר מיום אחד. הקב"ה הוציא את השמן מתוך גבולות הטבע, וברגע שאיבד את גבולותיו שוב לא היתה קיימת כל מגבלה לזמן בעירתו. גם בתום שמנה ימים, לא פסק השמן מלבעור משום שהנס היה מוגבל למספר ימים, אלא משום שברגע שלא היה צורך בנס, חזר השמן למצבו הטבעי. כל עוד היה השמן במצב של נס, לא היתה כל סיבה שיכבה לעולם.

בכך ניתן גם ליישב את קושית הבית יוסף הידועה, מדוע חוגגים שמנה ימי חנוכה, הלא הנס לא היה אלא ז' ימים בלבד; כי כבר מהרגע הראשון נכנס השמן למצב של "נס", ואכן המצב של " נס" נמשך במשך שמנה ימים.

לא בכדי זכו החשמונאים לנס זה. על ידי מסירות נפשם חסרת הגבולות להשי"ת ולתורתו, ביטלו את גבולות הטבע מגופם; הם יצאו מגדרי הגשמיות, ונעשו כל כולם רוחניים, בדרגת המלאכים הקדושים. משום שלא היו מוגבלים על ידי מעצורים טבעיים, היו מסוגלים לחולל את הנצחון של רבים ביד מעטים. "טמאים ביד טהורים" - הביא ל"רבים ביד מעטים".

מדוע הקפיד יעקב אבינו להפקיד את המלוכה ביד שבט יהודה דוקא? יעקב הכיר את השורש הנפשי של כל אחד מבניו, הוא היטיב לדעת את מדותיו של כל אחד ואחד. הוא ידע שרק יהודה מסוגל, מכח תכונותיו ומדותיו, למלאות בהצלחה את התפקיד הגורלי של המלכות בישראל, רק הוא ינחיל את התכונות הללו לצאצאיו אחריו, ואילו אחרים ייכשלו ויגררו את עם ישראל לאבדון.

במה דברים אמורים? באנשים החיים חיים של בשר ודם, שהם בעלי גוף, בעלי תכונות חיוביות ושליליות. אבל אנשים שזכו להתנתק מגופם, שאין לגשמיות כל השפעה עליהם, לאנשים כאלה לא התכוון יעקב אבינו כלל וכלל. גם משה רבינו היה מלך כמו, שפירשו חז"ל את הפסוק "ויהי בישורון מלך" על משה, ולא עבר בכך על אזהרתו של יעקב "לא יסור שבט מיהודה".

החשמונאים הקדושים היו כל כך מנותקים מחיי העולם הזה, שלא הייתה למידות האנושיות כל השפעה עליהם, ולא הייתה כל מניעה שלא יזכו לכתר המלוכה.

רק בדורות שבאו אחריהם, נעשתה השגיאה. צאצאי המכבים היו אנשים רגילים, בשר ודם, שעליהם נאמר "לא יסור שבט מיהודה". עליהם היה להחזיר עטרה ליושנה. משלא מילאו את חובתם נגזר עליהם העונש, שבסופו של דבר הביא עליהם כליה. הם לקחו על עצמם תפקיד שלא היו מסוגלים למלאות אותו; בעל כרחם, נאלצו להחזיר את המלוכה לידי שבט יהודה, לגואל צדק שיבוא במהרה בימינו.

ע"פ שם משמואל