מסופר על חנה ושבעת בניה שהמלך ציוה אותם להשתחוות לצלם והם נהרגו על קידוש ה'.

בבן האחרון המלך מציע לה, תראי, בנך רק בן שבע. הוא עוד קטן. אני אזרוק את הטבעת והוא יתכופף להרים לי אותה, זה רק יראה כאילו הוא משתחווה לי.

חנה, אמא שילדה 7 ילדים וטרחה והתאמצה לגדלם... כמה טראגי...

היא מסרבת!

ואז, לאחר שנהרג הבן השביעי והאחרון של חנה... והיא רואה שהמלך יהרוג גם אותה, היא קופצת מהגג ומתה.

יוצא קול מהשמים ואומר: "אם הבנים שמחה..."

עם ישראל נלחם בגבורה שלוש שנים, המלחמה לא היתה קלה. זו לא היתה מלחמה של "ווינרים". זו היתה מלחמה ארוכה וקשה שארכה 3 שנים. חנה ושבעת בניה זה רק סיפור אחד מיני רבים שבהם נשרפו ועונו יהודים.

לבסוף... אחרי 3 שנים, בדיוק בתאריך הזה המכבים מנצחים!

הם נכנסים לבית המקדש... החשמונאים מגלים בית הרוס וחרב. 3 שנים שהיוונים חיללו אותו.

הם ניגשים ישר למנורה. סמל האהבה בין עם ישראל לקב"ה. הם מנשקים אותה ביראת כבוד ורוצים להדליק אותה...ואין להם שמן... כל השמן נטמא ע"י היוונים. אבוי! לייצר שמן חדש יקח להם שמונה ימים.

מה עושים?

לפתע מבחין אחד מהכהנים באיזו מרצפת מתנדנדת... הוא מרים את האבן ומגלה פך קטן של שמן שלא התגלה ע"י היוונים! איזה נס!

אבל השמן מספיק רק ליום אחד... ובתורה כתוב "נר תמיד".

אז בשביל מה להדליק את הנר אם אנחנו יודעים שמחר לא יהיה במה להדליק והמנורה שוב תכבה?

כאן טמון הסוד של חנוכה!

הם לא חושבים מה יהיה מחר. אם יש אפשרות להדליק, מדליקים! מה יהיה מחר? הקב"ה יעזור. אנו עושים את ההשתדלות ולא עושים חשבונות.

הם ממלאים את המנורה בשמן... וראה איזה נס... השמן מספיק לשמונה ימים...

כאילו הקב"ה אומר להם: יפה מאוד! ככה אני רוצה את עם ישראל! עם עקשן ודבק במטרה!

החשמונאים קובעים משנה הבאה שכל שנה בתאריך הזה עם ישראל מדליקים נרות לשמונה ימים. כדי לזכור את הנס.

בהדלקה הזו אנו מלמדים את עצמנו שזה מה שהקב"ה רוצה. מלחמה בחושך. וכשנלחמים – עד הסוף! ללא חשבונות. עלינו לעשות את המוטל עלינו ובעזרת השם הכל יסתדר. זה כוחו של העם היהודי. דביקות במטרה.

כל שנה ושנה אנו מציינים את הנס הגדול של הניצחון דווקא באקט הסימבולי הזה של הדלקת נרות. כי "נר ה' נשמת אדם".

בהדלקה זו אנו אומרים: כל אדם הוא נר. על כל אחד מאיתנו להאיר ללא שום חשבונות.
כל הדברים הגדולים שקרו לעם היהודי לאורך ההסטוריה היו כשהעם היה עיקש ונחוש. מאברהם אבינו, יציאת מצריים, קריעת ים סוף, מרדכי היהודי בפורים, וכו'

בברכת על הניסים אנו (בנוסח אשכנז) אומרים: על הניסים ועל הגבורות ועל המלחמות... מה זה "על המלחמות?" וכי אנו מודים על המלחמה? היה צריך לומר "על הנצחונות!"

אלא, שאנו עדיין לא ניצחנו.

אנו נלחמים לאורך כל הדורות באלה הרוצים להשמיד את הרוח היהודית. וכמו הנרות הקטנים האלו שדולקים כל שנה שוב בכל מקום בעולם, אנו עומדים ונלחמים.
אנחנו עדיין לא ניצחנו, אבל אנו מודים לקב"ה על שנתן לנו את הכח להילחם! גם על זה צריך להודות.

יהי רצון שנגיע כבר לניצחון הגדול.

חג שמח!