נשאלת השאלה - איך נכנסים חגים להיסטוריה היהודית? 

 

אנו מברכים בחנוכה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה", היכן ציוונו? הרי היסטורית חנוכה מאוחר מסוף תקופת התנ"ך, ולכן כמובן שאינו מוזכר בו. 

גם באמירת ההלל שאנו אומרים בחנוכה, אנו מברכים בשם ובמלכות, "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקרוא את ההלל", והיכן צוינו בכך?

 

ראשית אנו חייבים לשלול דעה רווחת בנוגע לסיבת חג החנוכה, לא יכול להיות שנס פך השמן יהיה הסיבה היחידה לקביעת החג, לפחות לא כסיבה ראשית, אין לנו חגים לא על נס רפוי המים של יריחו על ידי אלישע הנביא (מלכים ב.ב), ולא על נס אסוך השמן שהציל את אשת עובדיה ובניה (שם ב.ד) ולא על נסים רבים מאוד שהתרחשו במהלך ההיסטוריה.

 

 "בבית שני כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות. ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות. וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני."(היד החזקה,זמנים,הלכות חנוכה,ג,א)

 

נמצאנו למדים מההלכה הראשונה ברמב"ם על חג החנוכה שהסיבה העיקרית לקביעת החג, הייתה ניצחון המכבים על היונים וחזרת מלכות לעם ישראל יתר על מאתיים שנה (ליתר דיוק 206 שנה)

 

 

אומרת הגמרא (פסחים קיז,) שכבר הנביאים הראשונים, קרי משה רבנו אהרון ומרים הנביאים, תיקנו לעם ישראל שיאמר הלל על צרות שניצל מהם, ורש"י מביא דוגמא לכך את חג החנוכה. 

 

אם כך ביררנו את סיבת קביעת חג החנוכה כחג במורשת היהודית, אבל מאין לנו מצות נרות חנוכה, ומדוע אנו מברכים עליהם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו?

 

בהלכה הבאה בהלכות חנוכה כותב הרמב"ם :"וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחודש כסליו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלה פך אחד, ולא היה בו להדליק אלה יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונה ימים האלו שתחילתם בכ"ה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן הנרות על פתחי הבתים בכל לילה ולילה..."

 

 

שאלה זו שאלה הגמרא (שבת כג,א) ולה שתי תשובות: 

רב אויא אמר מהפסוק "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימן ושמאל"(דברים,יז,יא), התורה מחייבת אותנו לשמוע בקול השופטים, ואם הם תיקנו להדליק נרות בחנוכה, אנו כבר מצווים מהתורה לשמוע להם ולהדליק הנרות. 

 

תשובה שנייה של רב נחמיה מהפסוק "שאל אביו ויגדך זקניך ויאמרו לך"(דברים לב,ז) פסוק העוסק במצוותנו לשמוע בקול הורינו וזקני השבט, כוחה של המסורת העוברת מאב לבן.

 

מכאן נלמד שהחכמים נחלקו האם החג התחיל ממנהג האומה או מתקנה של חכמי הדור, אך כך או כך הוא הפך למצוה לדורות.

 

אמנם ניצחון המלחמה וקבלת עצמאות היה סיבה מספקת לקביעת החג, אבל לאחר שנחרב בית מקדשנו ואיבדנו עצמאותנו, לכאורה בטל טעם החג. 

נס פך השמן נתן את המימד הנצחי ובא לחזקנו שכשם שיון הרשעה נפלה בידי קומץ מעטים, גם אויבנו בכל דור ודור לא יוכלו לנו.

 

פך השמן גם משמש כסמל לעם ישראל, לכוח הטהרה הפנימי שבנו שלא יכול להיפגם וסופו שיאיר אור גדול בעולם.