ברכה וגידוף תוצר של דעה | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

בפרשת השבוע נאמר "ויצא בן אשה וגו' ויקב, ויקלל".

 

כותב המדרש: גם במדעך מלך אל תקלל – אמר רבי אבין לא במדע שנתתי לך יתיר מן הבהמה וחיה ועוף, תהא מחרף ומגדף לפני.

מסביר  הרב אזרחי שליט"א:

רבוא רבואות של בעלי חיים. לכל אחד סגולות משלו כושר המיוחד לו. אך מדע לא ניתן להם, אינם ברי דעת...

 

הידעת כי בר דעת הנך? בעל חי אינו יודע, לא שהנך בר דעת, ולא שהוא עצמו חסר דעת. אינו מסוגל לכך.

כי אינו בר דעת.

 

לכל בעל חי התאים הבורא את סגולותיו בהתאם לצרכיו. צרכי בעל חיים אינם זקוקים כנראה לטרמין זה הקרוי דעת. כל תצרוכותיהם יבואו אליהם גם ללא סגולה זו. 

 

אך מתוך כך שהקב"ה ברא את הדעת וקבעה באדם אתה למד את תצרוכתו. לא יבואו אל הגשמתם אלא דרך סגולת הדעת.

הוי אומר ייעודו!!!

 

לבעלי חיים אין ייעוד. שור בן יומו קרוי שור [בבא קמא סה,ב]. הומלטו שלמותם עמם. התפתחותם תבא בהתאם לטבעם, כפי שנבראו על ידי הבורא עולם.

 

יעודו של אדם, לא יבא אלא על ידי עצמו, בהתאם להשקעתו הרוחנית, ולעמלו בשלבי שלמותו.

 

לצורך חיוני זה, הוענקו לא לאדם סגולת הדעת שהרי אם אין דעת הבדלה מנין [ירושלמי ברכות ה, ב]. ואם אין הבדלה בחירה מנין. ואם אין בחירה שאפה מניין, שלמות מנין, יעוד מנין?

 

הבחירה הזו, סכנה מרובה טמונה בה. שהרי בשל כך ניתנה לו לאדם האפשרות לחטוא, ליסוג, לרדת, להתרסק.

 

בעל חי לעולם לא יעמוד בפני סכנה כזאת. בעל חיים לעולם לא יחטא, לא יסוג, לא ירד.

 

אך זה תפקידו של האדם, זוהי מעלתו ובכך גדלותו. להתגבר על משיכת חטאו. להקריב את יצרו, על מזבח שלמותו.

 

בעל חיים לעולם לא יגדף, אינו מסגול לכך.

 

אך מה גדול ונעלה הוא המברך, דווקא בשל כך שבידו גם לגדף

מה נואל הוא האדם המקריב את אידיאל שלמותו על מזבח חטאו, מתרסק אל מולך יצרו.

 

כמה אויל וכפוי טובה הוא, המנצל את מתת כושר מדעו, לחרף ולגדף את ה'אתה חונן לאדם דעת'.