פרשת אמור: למה קדמה שבת למועדים. | אבי קלנר

• הדפסה
• דואל

"מועדי ה' אשר תקראו ... ששת ימים תעשה מלאכה".

בפרשתנו, פותחת התורה את מצוות החגים בפסוק זה. מיד אחר כך, לפני שהתורה מפרטת את החגים, זמניהם ומצוותיהם, מזכירה התורה את השבת.

לכאורה תמוה מה עניין שבת אצל מועדים? ועוד שהקדימה התורה את שבת לשאר המועדים?

התשובה היא ששבת היא היסוד לכל המועדים, ולכן היא נכתבה ראשונה ואחר כך שאר המועדים. (כנדבך על גבי נדבך).

ביאור התשובה: התורה מונה שתי סיבות למצוות שמירת שבת. א. "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". ב. "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים... על כן צוך ה' אלוקיך לעשות את יום השבת".

שני הטעמים קשורים וכרוכים זה בזה. הטעם הראשון זכר למעשה בראשית, שנזכור כל שבת את בריאת העולם שנברא בששה ימים, וביום השביעי שבת וינפש, העולם הגיע לשלמות ולתכלית עם בריאת האדם וכו', לכן שובתים בשבת. הטעם השני זכר ליציאת מצרים שלא נעשתה בצורה טבעית אלא בניסים גלויים שהתפרסמו בכל העולם. הרי יכל האלוקים להביא מכה אחת ארוכה על מצרים ולשחרר את בני ישראל מיד. בכל אופן המצרים קיבלו עשר מכות במשך זמן שקרוב לשנה, וכל המכות בצורה על-טבעית, ובתחומים שונים זה מזה. ועל הכל נוסף הנס הגדול של קריעת ים סוף, ומעבר מיליוני אנשים בתוכו, ואחר כך טביעת המצרים. כל זה נעשה כדי שידעו כל העולם וכל הדורות הבאים - שבורא העולם הוא השליט היחיד בעולם ואין עוד מלבדו.

שני הטעמים משתלבים, הזיכרון שאלוקים ברא את העולם והזיכרון שבורא העולם הוא השליט ה-כל יכול ומנהיג את העולם.

כל החגים הם זכר ליציאת מצרים אשר רק בורא העולם, הכל יכול, הוא ורק הוא היה מסוגל לבצע אותה. לכן הקדימה התורה את מצוות השבת שהיא שילוב של זיכרון בריאת העולם ויציאת מצרים, ורק אחר כך את שאר החגים. כשיודעים ונזכרים בבריאת העולם ע"י שמירת השבת, ממשיכים ומקיימים את כל החגים שהם זכר ליציאת מצרים.

נמצאנו למדים, ששמירת השבת היא אבן היסוד של העם היהודי והיא העדות המרכזית שיהודי מעיד על עצמו שהוא מאמין בבורא העולם. מי שמאמין בבורא עולם - שומר את השבת.

 

הבה נתחזק כולנו בשמירת השבת לקיימה בכל פרטיה ודקדוקיה, לענגה ולכבדה כראוי.