אלול תשרי
- פרטים
- נכתב על ידי לוי מגדיאל
טרם נמשיך לבאר בס"ד את הנקודות והשיקולים שיש להביא בחשבון בנושא בחירת ה'קבלות' לימים הנוראים ולמשך כל השנה, מן הראוי לנו שנתמודד עם 'שאלת השאלות' בנושא התשובה: 'איך אנו מסוגלים?!' או ליתר דיוק: 'האם בכלל אנו מסוגלים?!'
על כך המשיל המגיד מדובנא בכשרונו הברוך משל נמרץ.
תורתנו הקדושה בפרשת ואתחנן מייעדת לנו בנבואת-אמת המבטיחה לנו בימי ראשיתנו כעם, את אשר אנו רואים בימינו במו עינינו: 'בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה, באחרית הימים. ושבת עד ה' א'לוקיך ושמעת בקולו'. זאת, לאחר שבפסוקים הקודמים תואר המצב הנורא של עם ישראל כפי שנכתב: 'כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם וגו' והפיץ ה' אתכם בעמים, ונשארתם מתי מספר וגו' ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן וגו'. והתורה אומרת על-כך: 'ובקשתם משם את ה' א'לקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך'.
תמה המגיד זצ"ל והפליא בשאלה מדוע התורה כותבת 'ומצאת' מלשון 'מציאה', והלא התשובה נקנית בעמל רב של: 'כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך' ?
כמובן, שלא תמיד מספקת הסחורה המצוייה בחנות עבור כל דורשיה, ובמיוחד בתקופת לחץ שכזו. מגיע לקוח ותיק לחנות ודורש לקבל פטיש וצבת. לאחר שהוא נענה בתשובה : 'נגמר', הוא לא משלים עמה, והוא חוזר ומבקש פעם נוספת: 'אנא מכם, הביאו לי פטיש וצבת, הלא אני נצרך את זה בהקדם'. בעל החנות רואה שהלקוח מתעקש, והוא מפנה אותו לעליית הגג [בוידעם] שיפשפש שם בין התפזורת אולי ימצא משהו מתאים. הלקוח שב לחנות ומודיע למוכר בצער שהוא לא מצא את מבוקשו.
'אם כך, אז כנראה שאין', מגיב המוכר באדישות וממשיך לשרת את יתר הממתינים בחנותו הצפופה. 'אבל אני מוכרח פטיש וצבת', ממשיך הלקוח לעמוד על שלו.
ומי בכל זאת זוכה ???
- פרטים
- נכתב על ידי מאמר אורח
- פרטים
- נכתב על ידי מאמר אורח
בשבוע שעבר הזכרנו את הצורך להפוך את הימים הנוראים ל'מנוף' לשינוי הדרך ולהשתפרות בכל תחומי עבודת ה', בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
ראינו, כי כדי שהימים האלו לא יעברו לריק, חלילה, מן הראוי והנדרש לההחליט החלטות מתאימות שתחזקנה מעמד עד לשנה הבאה, בכדי שההתחזקות תקבל מימד מעשי.
השאלה הגדולה היא, איפוא, איזו החלטה [או החלטות] מן הראוי שניטול על עצמנו, שהרי הדברים משתנים, כמובן מאליו, מאדם לאדם ומנסיבות לנסיבות. על כך נדון בע"ה במאמר זה. קריאה ולימוד פוריים.
בעת שאנו בוחנים את עצמנו ובודקים מה הם הקבלות שעליהם רצוי להתמקד, עלינו להתבונן בכמה נקודות שהם תנאים שבהם ההחלטות צריכות לעמוד בכדי שתהיינה יעילות, יציבות ומהוות 'מפתח' או 'נקודת-פתיחה' לשינוי דרך כולל.
- אתגר מתאים.
- סולם העליה.
אך זאת עלינו לזכור היטב, שהדרגה אותה אנו מתקנים בשלב זה, איננה ה'תחנה הסופית' של מטרתנו, אלא רק 'תחנת ביניים', שמתוך הסיפוק והשמחה בהצלחת האתגר שאותו הצבנו, נוכל לקבל כוחות להמשיך עוד ועוד בפיתוח אישיותנו וקומתינו הרוחנית. וכפי שציטטנו את המשנה מפרקי-אבות: 'לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן-חורין להיבטל הימנה'. על פי זה אנו מבינים שהקבלות אמורות לקבל אופי של 'תחנת-דרך' במסלול ההתקדמות או 'שלב' מסוים בסולם העליה.
כלומר, שאין הקב"ה מחפש היכן הם הדברים הלא-טובים בכדי למצוא על מה להתרעם, חלילה. ההיפך הוא הנכון. בורא-עולם מעודד אותנו ללכת יד ביד, צעד אחר צעד, עד למטרה הנשגבה של עבודת ה' מושלמת, כאם המלמדת את ילדה הקט לצעוד את צעדיו הראשונים עד להליכה יציבה ומושלמת. משום כך
- ביקורת, פיקוח ועידוד עצמי.
עלינו להשתמש ב'תזכורת' קבועה ומסודרת שתאפשר לנו לעקוב אחר ביצוע הקבלות כהלכה. זה יכול להיות פנקס מסודר שאחת לתקופה כמו שבוע-שבועיים אנו רושמים בו היכן אנו עומדים בנושא זה בכללו ובשמירה על הקבלה בפרט. פנקס שכזה מאפשר לנו ביקורת שתפקח כראוי על הדברים שיעשו כהלכתן. זה גם משמש כמקור לסיפוק ועידוד עצמי יעיל ביותר.
אם במקום מסוים שמרנו על הקבלה גם במחיר של מאמץ רגשי רב או הוצאה כספית גדולה, זה בהחלט מהוה סיבה לשמוח ולהודות לה' על הכוחות שהוא העניק לנו להתחייב ולבצע, בבחינת 'ויגבה לבו בדרכי ה' '. להרגשות אלו יש השפעה מכרעת לסיכויי הצלחת תכנית הקבלות.
אפשרות נוספת לביקורת ופיקוח, היא על ידי שיתוף חבר, רב, בן משפחה או ידיד קרוב, שאתו נלבן את השאלות שצצות מידי פעם, בנושא ההתקדמות הרוחנית בתחום שבו קיבלנו על-עצמנו להשתפר, ועל כך נאמר: 'עשה לך רב, וקנה לך חבר'. חבר נאמן וידידות-נפש הם דברים שתמורתם לא תסולא בפז. כאשר שני אנשים נדברים יחד לדון בענייני עבודת ה', הרי על כך נאמר: 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע וכו'.
- תחום שיש בו השפעה והשלכה על שאר העניינים.
כמו כן, בתחום 'בין-אדם-לחבירו'. קבלה בענין שמירת-הלשון, ללמוד בעקביות את הלכותיה ולהתחזק במוסריה (ניתן להשתמש בכמה וכמה ספרים שיש בהם חלוקת ההלכות ודברי-החיזוק לפי תאריכים או לפי מספר ימים), יש בזה שיפור שורשי עמוק שמשפיע על כל הליכות האדם עם ידידיו, משפחתו, מכריו וכל הנפגש עמו בחיי יום יום.
רעיונות ועקרונות נוספים נביא בל"נ במאמר הבא, בע"ה.
- פרטים
- נכתב על ידי לוי מגדיאל
הייתקע שופר בעיר... / לוי מגדיאל
כולנו נוטים לחשוב על מצבנו הרוחני כשפיר ותקין בהחלט.
"נכון, גם אם אינני מושלם לחלוטין בשמירת-הלשון, בתפילה בכוונה ובתורה ועבודת-ה', אך יחסית למקובל ולמצוי, הלא אני נמצא במקום טוב באמצע, ואולי אף למעלה מכך. אם כן על מה האימה והחרדה, ומדוע עלי להתרגש מבואו של יום הדין ? "
באופן יחסי לעולם שמסביבנו הרי, באמת, אנו כאי של חיים יהודיים יפים ונהדרים. האמונה בה', היושר וטוב-הלב, העזרה ההדדית וכו'. אך האם בכך יש די בכדי להרגיע את עצמנו, לטפוח על שכמינו בטפיחות עצמיות וטפיחות הדדיות זה לזה ולומר בלב: 'אנחנו מסודרים' ???
'אמרו נא לי, רבותי, אחים יקרים !
אם אנו מסתפקים בחשבון-נפשנו בעובדה ש'באופן יחסי אנו בסדר גמור', האם היינו מסכימים לכך שבמקביל גם גזר הדין שיכתב בראש-השנה יום-המשפט ויחתם ביום-הכיפורים יעניק לנו הצלחה בו 'באופן יחסי' ???
וכי היינו רוצים שהבריאות שתוענק לנו לשנת החיים הבאה עלינו לטובה, תהיה 'בריאות יחסית' ??? יחסית לחולים הקשים השרויים בסבלם תהיה לנו 'שנה בריאה'. יחסית לאביונים הרעבים ללחם תהיה לנו 'שנת פרנסה', ויחסית לאותם קשי-יום שחייהם רוויי יגון ואנחה תהיה לנו 'שנה טובה ומתוקה' ???
בודאי שלא !!!
אנו מתחננים לבורא עולם שוב ושוב: 'כתבנו בספר חיים טובים ! שלח לנו רפואה שלימה ! כתבנו בספר פרנסה וכלכלה ברוח ובכבוד ! '
לא! בשום אופן איננו מוכנים לקבל פחות מבריאות, אושר ונחת מושלמים שכל משאלותינו מתמלאים לטובה !!!
אי לכך ובהתאם-לזאת, עלינו לראות ולהתבונן שמעשינו יהיו טובים באמת, לא רק 'יחסית'. שנשאף לשלמות, שננסה קצת להתנער מכל הדרכים הרעות שאנו סופגים מבלי משים מהתרבות הקלוקלת בעולם המושחת בו אנו פועלים, ולא תשובה חלקית ומתחמקת, ששבוע לאחר יום-כיפור נשכחת לחלוטין וצוללת לתהום הנשיה ...
בפחות משלמות אסור לנו להסתפק! כמו שאת כל הדברים הטובים אנו רוצים שיהיו בשלמות. נחת בשלמות, רוגע נפשי בשלמות, פרנסה וכלכלה בשלמות וכן את הבריאות בשלמותה בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, לנו למשפחתנו ולכל קרובינו.
אם כן, נשאלת השאלה, הרי משימה כבדה וכבירה ביותר מוטלת לפנינו. איך נוכל להתחיל לגשת לשנות דרך והרגלי חיים של עשרות בשנים ???
אכן, זו שאלה לא פשוטה כלל ועיקר.
הלא עובדה היא שעברו עלינו כמה וכמה ימי ראש-השנה, כמה וכמה ימי-כיפורים, כמה וכמה 'עשרת-ימי-תשובה', ובכל זאת לא מוצאים אנו את עצמנו עוברים שינויים מהפכניים ואמיתיים בני קיימא. מהו הפתרון לכך ?!
אחת התשובות לכך היא שאנו לא יודעים ממה להתחיל ואיך להמשיך בבנין קומתינו הרוחנית ודמותינו האמתית, ואפילו אנשים חרדים ויראים לקיים את מצוות התורה בשלימותן זקוקים להשתפר עוד ועוד. כפי שהתבטא מישהו באירוניה ואמר: 'מתחת לכל מרצפת שרק נרים נגלה דברים לא נעימים'.
צריך אם כן למצוא גישה ללב הדברים. לתקן את השורש של כל הקלקולים ולאחוז במפתח האמיתי שיאמר לנו במה באמת אנו לקויים.
בלי מעקב רציף לאורך כל השנה על מצבינו, ההזנחה תחזור ותשתלט על הנהגתנו, ושוב נישאר כמות שהיינו, חלילה !
לא עוד!
השנה אנו תופסים את עצמנו בידיים ומחליטים החלטות, גם אם קטנות אבל איתנות שרירות וקיימות שלא נזוז מהם בשום מצב ובעד כל הון שבעולם.
צריכים למצוא את ההחלטותת הנכונות, שתהיינה מתאימות לרמה שלנו בדיוק, לא קלילות, מחד. אך לא כבדות וקשות מאידך גיסא. זו מ'עצות-היצר' הידועות לפתות את האדם לקחת על-עצמו דברים שהם למעלה מכוחותיו, בכדי ליצור לו 'פתח-מילוט' לאחר מכן שהוא אינו מסוגל למה שהוא החליט, ואז הוא ישאר באותו שפל שהוא היה בו, בטרם ימי הסליחות.
באיזה תחום, כדאי לתקן? מה ראוי שנשתדל להתחייב? זו אכן שאלה קשה ולא-פשוטה, והיא משתנה באופן קיצוני מאדם לאדם, מנסיבות לנסיבות.
אך מה שהכי חשוב, הוא ההחלטה לתקן. החלטות קטנות שיחזיקו מעמד היטב, בקצת כח-רצון ונחישות אמיתיים עד ליום הכיפורים של השנה שלאחריה.
במאמר הבא בל"נ. ניתן לכך מספר דוגמאות מעשיות.
השיבנו ה' אליך, ונשובה !!!
- פרטים
- נכתב על ידי מאמר אורח
"קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת"
עורך דין יהודי מאנגליה הגיע אל אחד הרבנים בלונדון, ובשיחה עמו התלונן העו"ד כי הוא נמצא בצרה גדולה. בעבודתו קיבל עליו להיות פרקליט של אחד שהסתבך בעניין פלילי, ובמהלך המשפט התגלה כי הלקוח הזה רמאי גדול, עד שהשופט לא חסך שבט ביקורתו גם מהעו"ד שלו, ואותו האשים כי היה מודע לרמאות לקוחו, ועל כן החליט להעמיד למשפט גם את העו"ד.
ידוע, כי באנגליה מתנהל כל העניין המשפטי בדרך קפדנית ביותר, השופטים מדקדקים לא רק עם הנאשמים העומדים למשפט אלא גם עם עורכי הדין שלא יהיה עליהם שום רבב, ולכן נשקפה לעו"ד שלפנינו סכנה גדולה, שלא רק שיפסלו אותו מכאן ולהבא מלעסוק במקצועו, אלא עלולים עוד להטיל עליו עונש כבד עם קנס. אמר לו הרב, שמע ידידי, העצה הטובה ביותר היא, שתעשה ככל אחינו בית ישראל להתפלל לבורא עולם שיוציא אותך מצרה זו. השיב העו"ד מה, לבקש מה'? – אינני יכול, פעם כבר בקשתי ממנו ישועה והבטחתי לו שיותר לא אבקש
לפני מספר שנים הוזמן לאוסטרליה למשך כששה חודשים ולקח עמו את ביתו היחידה והאהובה. ובהיותם שם חלתה לפתע הילדה בצורה קשה והוזעקה מיד לבית החולים שם ערכו לה סידרה של צילומים, ונתגלה כי לקתה במחלה הנוראה ל"ע. מיד פתחו בסדרה של טיפולים, אך עברו שבועות מספר ומצבה התדרדר עד שיום אחד בשבת, אמר הרופא לאביה העו"ד, כי מצבה קריטי ולא נותרו לה אלא שעתיים שלוש. האב היה מזועזע ונחרד, אך פתאום נפלה החלטה בלבו ללכת מיד לבית הכנסת, אמנם הרבה לא ידע, לא זכר שום דבר של יהדות, זולת שביום הבר מצווה לקחו אביו לבית הכנסת והניח תפילין.
היה זה כבר בשעות הצהרים חיפש ומצא בית כנסת, נכנס פנימה ובהיות לבו מר עליו אמר: "ריבונו של עולם, אני מוכרח לבקש ממך דבר ואני מבטיח לך שיותר לא אבקש כלום. אני מבקש ממך שבתי היחידה תישאר בחיים". כך עד נשאר זמן מסוים בבכיו, עד שלפתע חש הקלה על לבו. באותו רגע גמר בדעתו לחזור לבית החולים לראות את המצב. והנה בשובו מבית החולים, מקדם הרופא את פניו ואומר, דבר פלא ומוזר, היא פקחה את עיניה. מיד ערכנו לה בדיקות וכבר למחרת בבוקר בקשה לשתות, ועד שכעבור שבועיים היא כבר ירדה מן המיטה. וערכו עוד בדיקות יסודיות וכולם התפעלו, נס ופלא, אין שום דבר. ומרוב התפעלותם הלכו הרופאים המטפלים והראו את הצילומים הראשונים שהראו בבירור את הגידול, ואת הצילומים החדשים שבהם לא נמצא שום דבר, וכולם הודו כי זה רק נס משמים.
סיים העו"ד את סיפורו, עתה הלוא שמעת שהבטחתי לה' שלא אבקש יותר. אמר לו הרב, אף על פי כן, דע לך כי בורא העולם רחום וחנון ושמח שאנו מבקשים ממנו עוד פעם ועוד פעם, ולעולם לא נמאס לו חס ושלום מאתנו. מששמע כך, הלך והתפלל שוב מכל לבו, ותפילתו הועילה לו, ויצא מן המשפט זכאי.
"כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו".
לא יתפלל דווקא על דבר מסוים
חז"ל אומרים כי כאשר מתפלל האדם לבורא עולם, לא יבקש דווקא על דבר מסוים. למשל, אם רוצה להתפלל על זיווג, לא יאמר: ריבונו של עולם תן לי את האישה הזאת, כי אין אדם יודע האם באמת היא מתאימה לו, שהרי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב. יתכן שבאמת היא טובה, אך הקב"ה – יודע תעלומות – יודע שסבל רב יסבול אם יקחנה. בגלל אביה ומשפחתה שימררו לו את חייו. לכן יתפלל שיזמין לו הקב"ה את בת זוגו המתאימה לו ביותר, שתהיה צדיקה, יראת שמים, נאה וחסודה. ויכול לומר "ונראה לי שזו מתאימה בשבילי, אבל רק אתה בורא עולם יודע את האמת אם היא מתאימה לי או לא, וכטוב בעיניך עשה".
כמו כן, פעמים ומחפש אדם דירה לקנות, ומוצא דירה שמוצאת חן בעיניו הכול הבחינות לא בקומה גבוהה, דירה מוארת, מרווחת וכו', בכל זאת לא יתפלל להקב"ה שייתן לו דווקא את הדירה הזאת, כי יתכן שבאמת הדירה טובה, אך אינה טובה בשבילו, בגלל שהוא לא יסתדר עם השכנים שם וכדומה. לכן תמיד יבקש האדם מבורא עולם שיעשה כטוב בעיניו להכין לו את הטוב ביותר בעבורו.
אבינו מלכנו
בעשרת ימי תשובה אנו מוסיפים בתפילה לאחר חזרת הש"ץ את נוסח 'אבינו מלכנו' ונהגו לאומרו בקול רם ובני אשכנז נהגו לפתוח את ההיכל בשעת אמירתו. אך יש להתבונן שהרי יש עוד 'אבינו לכנו' שאנו אומרים במשך השנה – לאחר הוידוי, ואותו אנו אומרים בשקט. ובאמת מה ההבדל ביניהם?
בארו המפרשים על פי משל, לסוחר בדים שהלך פעם לבית החרושת כדי להזמין בדים לקראת החגים. ניגש אליו המוכר והראה לו: בד כזה עולה כך וכך למטר, והלה החל צועק כנגדו: לא לזה התכוונתי, אני רוצה סוג אחר. ולאחר שמראה לו את הסוג הרצוי, מחפש בד נוסף ושוב לא מוצא חן בעיניו, וצועק על המוכר. וכך שעה ארוכה מדבר בקול רם ובצעקות. והנה לאחר שארז לו המוכר את כל החבילות לפי רצונו, ניגש האיש לשלם הוא נוכח לראות כי התשלום מסתכם במחיר גבוה מאוד. בשלב זה הנמיך את קולו ודיבר בשקט עם המוכר תעשה לי טובה, תעשה לי הנחה, תן לי חלק מהסכום בהקפה, אתה יודע שהיום המצב לא פשוט, יש מיתון, תתחשב. הסתכל המוכר על הקונה ותמה עליו תאמר לי אדוני היקר, הרי לפני שתי דקות דיברת בקול רם ובצעקות, ומה קרה שעכשיו הנמכת את קולך, שמא הצטרדת?! והתשובה ברורה לכל אחד, כי אילו היה מעיז לצעוק גם בשעת התשלום הלוא בודאי שהמוכר לא היה נותן לו הנחה, ואולי גם היה מעיף אותו מהחנות על חוצפתו ועזות פניו, לכך לא הייתה לו ברירה אלא להנמיך את קולו ולדבר בנחת שאולי ישמעו לו, כמו שכתוב 'תחנונים ידבר רש'.
והנמשל כשבאים לבקש מה' יתברך פרנסה, הצלחה ורפואה, אנו מבקשים בקול רם 'אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים טובים' 'כתבנו בספר פרנסה טובה' 'כתבנו בספר גאולה וישועה'... אומר לנו הקב"ה אני מוכן לכתוב אתכם אבל מה אתם משלמים עבור זה. אני רוצה תמורת זה, שתעשו מצוות ומעשים טובים. ולצערנו הרב כל אחד ואחד מאתנו יודע בסתר לבבו את מיעוט ערכו ומעשיו הדלים. לכך בזה אנו באים ואומרים בלחש 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך רחם עלינו', 'חננו ועננו, כי אין בנו מעשים' 'עשה עמנו צדקה וחסד... ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו', אתה מכיר אותנו כמה דלים ורשים אנחנו ממעשים טובים, מתורה ומצוות, אם כן תן לנו בהקפה, תעשה לנו הנחה.
(הימים הנוראים בהלכה ובאגדה)
- פרטים
- נכתב על ידי הרב יוסף ברוק
הבנת הדברים היא כך. אכן כן, כל הנהגה היא נעשית מעין הבנתו של האדם וכפי שהוא נוהג בעולם בסדרי שלטון ומנהיגות כן מצפים ממנו שיתייחס אל הבורא ביראת כבוד שהיא תואמת ומקבילה למהלך חייו הרגיל. כל זה באמת מצד האדם ויחסו לבורא. מאירך, הבורא שבידו הדבר, צמצם את יכולתו וכבודו, ונתן בידי האדם את היכולת לדלג על המהלך הזה ולפנות אליו ישירות, כי הרי זה רצונו עתה, ומעצם נתינת רשות למד האדם על רצונו של הבורא ואהבתו אליו, שהרי דילג על כל "הרשמיות והפורמליות ", ונתן לאדם את היכולת לעמוד מולו בכל עת שיחפץ, ועל כל בקשה שיראה בה רצונו.
וכי בן קטן המטפס על ברכי אביו המלך זקוק לאישור משרד כלשהו? והרי זה אביו וזהו רצונו שבנו יהא קרוב אליו.
ויותר מכך בימי אלול ותשרי בהם הקירבה יותר גדולה וכלשון המדרש, אשר המלך יוצא אל העם, ניתנת אפשרות לא רק לפנות אליו בארמונו, אלא להגיע לשאול ולבקש מכל אחד מנתיניו את בקשותיו רצונותיו וצרכיו. קירבה זו המגלה על האהבה הגדולה של המלך לעמו,שבני ישראל עם קרובו צריכה למלאת אותנו מחד ברגש של שמחה על היות מלכו של עולם השליט בשמים ובארץ וכל אשר בהם, חפץ בנו ולאהבה, ומאידך, אנו חשים אחריות רבה. קיבלנו ימי חסד אלו בהם ידו פשוטה וקרובה יותר מכל זמן אחר הבה נאחז ביד, נתקרב אף אנו נישא לבבנו אל אבינו שבשמים.
חודש מבורך, שנה טובה
עת לחשוב, תשרי תשס"ה, גליון 59
- פרטים
- נכתב על ידי ספר התודעה
- פרטים
- נכתב על ידי הימים הנוראים בהלכה ובאגדה
- פרטים
- נכתב על ידי ספר התודעה
נצטוינו בתורה לתקוע בראש השנה בשופר, כמו שנאמר (במדבר כט א): ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קדש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם.
'אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב – רמז שיש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל – הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה.
והוסיפו חכמים אחרונים:
בשעה שהאדם מתעורר משנתו וזוכר את בוראו, באותה שעה אף הוא נזכר לפניו לטובה. הרי שהשופר מזכיר למטה ומעלה זכרון למעלה, הוא שאמרו רבותינו: "...כדי שיעלה זכרונכם לפני, במה – השופר".
תקיעת השופר בראש השנה יש בה עשרה ענינים:
הענין הראשון, מפני שהיום תחילת הבריאה שבו ברא הקדוש ברוך הוא העולם ונעשה מלך על עולמו, וכן עושים המלכים שתוקעים לפניהם בחצוצרות להודיע ולהשמיע בכל מקום תחילת מלכותו; וכן אנו ממליכים עלינו את הבורא יתברך ביום זה.
הענין השני, כי יום ראש השנה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה ותוקעים בו בשופר להכאיז ולהזהיר על ראשנו, כמי שמזהיר את העולם תחילה בגזרותיהם וכל העובר אחר כך אין לו טענה.
הענין השלישי, להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו (שמות יט) "וקול שופר חזק מאד" ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם כשאמרו 'נעשה ונשמע'.
הענין הרביעי, להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר שנאמר (יחזקאל לג(: "ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר, ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה...והוא נזהר – נפשו מלט".
הענין החמישי, להזכירנו חרבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים. וכשאני שומעים קול השופר, נבקש מאת השם על בנין בית המקדש.
הענין השישי, להזכירנו על ידי תקיעה בשופר של איל, עקדת יצחק, שמסר נפשו לשמים, ונשחט תמורו איל; וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו ויעלה זכרוננו לפניו לטובה.
הענין השביעי, שכשנשמע תקיעת שופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא, כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד, כמו שכתוב (עמוס ג): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו".
הענין השמיני, להזכיר יום הדין הגדול ולירא ממנו שנאמר (צפניה א): "קרוב יום ה' הגדול ומהן מאד... יום שופר ותרועה".
הענין התשיעי, להזכירנו קיבוץ נדחי ישראל ולהתאוות אליו שנאמר בו (ישעיהו כז): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים.
הענין העשירי, להזכירנו תחית המתים שנאמר בה (ישעיהו יח): "כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו".
לשמוע קול שופר
'כמה תקיעות חיב אדם לשמוע בראש השנה? – תשע תקיעות.
לפי שנאמר 'תרועה' ביובל (ביום הכיפורים של שנת היובל) ובראש השנה שלש פעמים (ויקרא כג; שם כה; במדבר כט), וכל תרועה – פשוטה (תקיעה) לפניה ופשוטה לאחריה; ומפי השמועה של יובל – תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהן: תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה.
תרועה זו האמורה בתורה, נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלות ואין אנו יודעין היאך היא: אם היא היללה שמיללות הנשים בנהייתן בעת שמיבבות, או האנחה והיללה שדרכה לבוא אחריה – הן הנקראות תרועה; שכך דרך הדואג, מתאנח תחילה ואחר כך מילל; - לכך אנו עושין הכל;-
היללה היא שאנו קוראין תרועה, והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראין שלשה שברים.
נמצא סדר התקיעות כך הוא:
מברך ותוקע תקיעה, ואחריה שלשה שברים ותרועה, ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלש פעמים. (הרי תשעה קולות שהן שנים עשר קולות, שש פשוטות ושלש תרועות שהן שש – שלש של שברים ושלש של תרועה); -
ותוקע תקיעה, ואחריה שברים, ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלש פעמים (הרי עוד תשע קולות, שש פשוטות ושלש תרועות של יללה); - נמצא מנין כל הקולות שלשים, כדי להסתלק מן הספק. (וראה בחרשים שבסמוך)
טעמים ורמזים וסודות רבים נאמרו בענין זה של קול השופר, והנה מקצתן:
כל ענין היום – בקולות, קול שופר וקול תפילה, שכך טבע הקול שהוא נשמע ממקום למקום ומקרב רחוקים אל מקום אחד, הרי שהוא 'למעלה מן המקום', לכך הוא מסוגל לתשובה וקיבוץ נדחים מקצוי ארץ אל הקדוש ברוך הוא, שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. קול השופר – קול זעקת הלב, בלא חיתוך דיבור, והוא עמוק יותר מכל הקולות הנחתכים בדיבור.
לערבב השטן
אותן שלשים הקולות שתוקעים אחר קריאת התורה ולפני תפילת מוסף נקראות 'תקיעות מיושב', כלומר, שעדין לא נמדו בתפילה, ורשאין לשמען בין עומדין ובין יושבין (ובלבד שיעמוד התוקע).
וכשעומדים הציבור אחר כך בתפילת מוסף, חיבים לתקוע עוד תקיעות על סדר הברכות שבתפילת מוסף לראש השנה, בסוף כל ברכה מסדר מלכויות, זכרונות ושופרות, ותקיעות אלה נקראות 'תקיעת מעומד' לפי שהן בתפילת העמידה.
יש נוהגים לתקוע על סדר התפילה בחזרת הש"ץ בלבד, ואחרים נהגו לתקוע על הסדר אף בתפילה בלחש,
' ולמה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, (וחוזרים) ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן'.
יש מפרשין, ערבוב השטן, היינו הכנעת היצר, כמו שאמרו 'הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות'.
ובירושלמי פורש ענין ערבובו של השטן: "שכשהוא שומע קול שופר פעם ראשונה, (הרי הוא) בהול ואינו בהול; כששומע שנית, אומר: ודאי זה הוא שופר של יתקע בשופר גדול והגיע זמנו (של השטן) להתבלע, כדכתיב (ישעיה כה): בלע המות לנצח ומתערבב ואין לו פנאי לקטרג'.
שטן העולם שערמתו מרובה משל חכמים ונבונים והכל נופלים ברשתו, כלום נבער מדעת הוא, שמתירא מפני קול שופר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים בו שלא קול שופר מלך המשיח הוא?
מכאן אנו למדים כי באמת היכולת ביד ישראל להביא אז את הקץ תוך השמעת קול שופר. ולעת קץ במהרה בימינו, אפשר שכך יהיה, ישראל תוקעים בשופרותיהם למצת היום, ובשעת תקיעותיהם נפתח סגור לבם ונחרדים מעוונותיהם וברגע קטן הם מהרהרים בתשובה, ואין מספיקים לגמור את תקיעותיהם – וקול שופר של המלך המשיח כבר נשמע, ומתערבים קולות השופר, שלו עם שלהם, והגאולה באה.
שכן, שופר קטן שלנו ושופר גדול שלעתיד – ענין אחד לשניהם: להעיר ולעורר נרדמים ולהזכיר נשכחות, ושופר גדול שלעתיד, מאליו ' יתקע' מתוך סיכום וקיבוץ כל קולות השופרות הקטנים שבכל הדורות, עד שיהא הקול הולך וחזק מאד ואינו פוסק, עד שהוא מגיע אף לאזני האובדים והנדחים ומעוררם ומביאם להשתחוות בהר הקודש בירושלים.
בקי הוא השטן בענינים אלה יותר מאתנו, יודע הוא כוחם של ישראל וכוחו של קול השופר שאפשר שתהא פתיחתו בידי כל אדם וסיומו בידי משיח בן דוד שיגלה לנו במהרה בימינו אמן, ואין מעצור לגאולה זו ויכולה היא לבוא בכל עת ובכל שעה ולכך הוא חושש.
מעשה השטן שנתערבב
וביניהם אחד בשם דון פרננדו אגולר, שהיה מנצח בתזמורת המלכותית בברצלונה.