שעבוד לשם שעבוד | עלון בית דוד

ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו, נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר, ונזבחה לה' אלהינו (שמות ה, ג) 
 
לכאורה, היתה בקשתם של משה ואהרן מפרעה בסך הכל בקשה צנועה ואף הגיונית. הם לא ביקשו כעת שישחרר את היהודים מעבדותם, אלא אך ורק חופש של שלשה ימים. הם אף הוסיפו שילכו למדבר, ובאופן טבעי אין אפשרות לברוח משם ללא מים ומזון, כך שלפרעה לא יצמח כל נזק ממילוי הבקשה. מדוע התעקש פרעה כל כך?
 
אפשר להוסיף ולתמוה, הלא בעבר מילא פרעה בעצמו בקשה גדולה יותר, ללא היסוס! כשמשה ביקש שיתנו ליהודים יום אחד בשבוע שינוחו בו מעבודתם, הסכים פרעה לכך ונתן להם את יום השבת למנוחה. מה נשתנה כעת?
 
ברם, מי שחושב שפרעה שיעבד את היהודים משום שהיה זקוק לעבדים, אינו אלא טועה. השעבוד לא היה אלא אמצעי למטרה האמיתית: לשבור את בני ישראל ברוחם, ולמנוע מהם לעבוד את ה'. המצרים הבינו שכאן יש סכנה לכל ישותה של התרבות המצרית. אם היהודים יצליחו להחדיר את אמונתם לתוך העם המצרי, לא ירחק היום שהמצרים יפנו עורף לעבודת אלילים, ויעשו מהפכה בכל המדינה.
 
פרעה ויועציו הבינו, שלא יוכלו כאן ללחום מלחמה גלויה. אם יכריזו מלחמה על דת ישראל, לא יתקבל הדבר בקרב העם המצרי. אין זה הגון, ואף יש בכך הודאה מפורשת על חולשת עבודת האלילים שלהם. לכן החליטו להסתיר את המטרה האמיתית, ולהשיג את המטרה באמצעות שיעבוד הגוף, שממילא יגרום לכך שלא יהיו מסוגלים יותר להחזיק בדתם. הבה נתחכמה לו !
 
בכך ניתן להבין, מדוע החליפו ונתנו עבודת נשים לאנשים, ועבודת אנשים לנשים. מי שמעסיק עבדים לשם ניצולם הפיזי, לשם רווח כלכלי, לעולם לא יעשה דבר כזה, כי הלא בכך הוא מזיק לעצמו, הוא גורם לירידת התפוקה באופן דרסטי! אלא הוא שאמרנו, מטרת השעבוד היתה לשבור את רוחם, ואם כן מובן שהאמצעי הטוב ביותר לכך הוא להעביד אותם באופן זה.
 
דבר זה גם נרמז למשה במופת הראשון שקיבל מה', המטה שנהפך לנחש. בילקוט מובא מאמר חז"ל: "למה הראה הקב"ה למשה בנחש, מה נחש נושך וממית לבני אדם, כך היה פרעה ועמו נושכים וממיתים לישראל". בודאי שיש חיות טורפות לאין ספור, ודוקא הנחש שימש כאן לדוגמה. 
 
כל החיות טורפות להנאתם בלבד, הן טורפות כדי לאכול ולשבוע. הנחש נושך וממית כדי להזיק, כדי להמית, שנאה לשמה: "ואיבה אשית בין זרעך ובין זרעה" (בראשית ג, טו). כך היה גם שעבודו של פרעה, שעבוד לשם שעבוד, ללא כל מטרה כלכלית .
 
מובן, שפרעה לא היה יכול בשום פנים להענות לבקשת משה ואהרן, לשחרר את בני ישראל לשלשה ימים בלבד. אילו היה כאן ענין של "חופש שנתי" בלבד, אין ספק שלא היתה כל מניעה למלא את הבקשה, ובודאי שלא היה כדאי לפרעה להסתבך בעשר מכות. אך פרעה הבין מיד, שטמונה כאן מלכודת. כיון שאמרו "ונזבחה לה' אלהינו", הרי חופש זה עלול להרוס את כל המאמצים שהשקיעו במשך מאתיים שנה; הוא עלול לעורר ולחזק את רוחם, ושוב יצטרכו להתחיל מבראשית.
 
בכל הדורות נמצאו חכמים כפרעה, שהצליחו להסתיר את כוונתם האמיתית. עשו גזירות שונות ומשונות, או להיפך, הרעיפו "טובות" על עם ישראל, והכל לשם אותה מטרה: כדי לשבור את הקשר בין עם ישראל לה'. לא רבים הבחינו בכך באמת, רק גדולי ישראל הרגישו בדבר. אין פלא, אם רבים חשבו שגדולים אלה "אינם מבינים" כשמתנגדים לדבר טוב כל כך; אך תמיד - סופו הוכיח על תחילתו, שהצדק היה עמם.