למה גדל משה בבית פרעה? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

פרשת השבוע מתארת שעבודם של בני ישראל במצרים, עבודת הפרך שהושתה עליהם, ותחילתה של הגאולה שבקעה כקרן אור עם הולדתו של מנהיג העם משה רבינו.

סיפור הולדתו של משה רבינו מעניין במיוחד. המנהיג המשמעותי ביותר של העם היהודי גדל דווקא בבית של נכרים, בבית פרעה, המלך הגדול ביותר באותה תקופה, ואת גינוני המלכות ויכולת ההנהגה פגש שם. האם יש לכך חשיבות מיוחדת, או 'שבמקרה' צמח שם משה לאחר שבת המלך – בתיה – משתה אותו מן המים כידוע?

האבן עזרא מסביר כי אכן יש לכך חשיבות מיוחדת.

לדעתו של הפרשון הגדול, כדי להושיע עם של עבדים זקוקים היו האנשים לאדם שאפיו אינו כשל זה שצמח תחת שעבוד. אדם כזה לא יכול להנהיג.

כבר הסברנו בעבר כי תלונותיהם המפתיעות של בני ישראל לאחר שחרורם ממצרים [זכרנו את הדגה וכו'] חרף הגהינום שעברו שם טמונות באופיים, ברמת רוחם ובמנטליות של היוצאים מארץ מצרים. עם שבמשך מאות שנים, דוכא עד עפר, היה מטרה להתעללויות ורציחות אכזריות, והורגל לחיות תחת פקודה ולציית לאדונים, לא מסוגל לאזור כח בנפשו ולגבש לעצמו זהות לאומית חדשה. רוחו שפלה והחוסן הנפשי שלו - ככזה שעשוי להגן על עצמו-  מוגבל. לא פלא אם כן מדוע שאף העם לחזור כל העת למצרים, ומדוע כל כך חשש מתושבי הארץ החדשה. בני ישראל כעם, לא היו מסוגלים, בפשטות, להאמין בעצמם וביכולתם לשוכני הארץ. או במלים אחרות: מי שבמשך מאות שנים לא התקומם כנגד מכהו, ישכח עד מהרה פעולה יזומה מהי,  ונכונותו הנפשית להילחם או אפילו להתנגד להתקפות מכוונות עליו תתנוון ותלך.

וכך כותב האבן עזרא: "הלא תראה שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס, והושיע בנות מדין הרועים, בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנן מהמים שדלו", לא כל אחד מסוגל להתקומם ולטפל באי צדק כמו במקרים בהם נתקל משה, ובטח שלא אדם שהתרגל לחיות תחת שעבוד של נוגש ואדון.

זו הסיבה איפא מדוע סיבב הקב"ה שמושיען של ישראל גדל בבית של מלך.

זו גם הסיבה מדוע, בנס קריעת ים סוף, ירא עם של שש מאות אלף גברים [מלבד הנשים והטף] משש מאות מצריים [,,,"שש מאות רכב בחור"] בלבד. מפני שאותם שש מאות היו אדוניהם של אותם מאות אלפים, והחשש המובנה בלבם של אלו שהיו עד לא מכבר לנתיניהם של אלו לא איפשר להם להילחם נגדם.

ברוח זו מסביר הראי"ה מדוע להקב"ה חיוני היה בברית בין הבתרים, להבטיח לאברהם כי יצאו בני ישראל ברכוש גדול. מאחר שכאמור יציאה פיזית לבד לא מבטיחה חרות מוחלטת- חרות מנטלית. זו גם הסיבה שהתבקשו ישראל  לשאול כלי כסף וכלי זהב בלשון בקשה ולא בציווי מוחלט [ברכות שם]- כדי שיבינו העם שאין הכסף והזהב מטרה בפני עצמה אלא רק אמצעי לקנות בנפשם עוז ורוממות רוח. אכן  בני ישראל לא הצליחו, -על פי מבחן התוצאה-  להפנים את היותם משוחררים מנטלית והמשיכו לנסות את האלוקים ולחשוש מיושבי הארץ.