מנהיג נולד | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

למרות רצח הילדים ההמוני במצרים- בעקבות תחזית האיצטגנינים
מנהיג נולד

התינוק שנולד לעמרם בן קהת ולרעייתו יוכבד עתיד להושיע, להנהיג, ולכונן את הלאום היהודי * עם לידתו נמלא הבית באור ואמו נאלצת להצפינו שלשה חדשים ואז – להניחו בתוך תיבה במימי היאור *  בתיה בתו של המלך אוספת אותו ומזהה כי מדובר בילד עברי * אסטרולוגים לפרעה: מנהיגו של העם היהודי נולד - אך הושלך הימה

האם סיוטם הגדול של פרעה וחרטומיו מתממש? תינוק שנולד במצרים לעמרם בן קהת משבט לוי ולרעייתו יוכבד, בשביעי לחודש אדר, הוא מושיעם ומנהיגם של העם היהודי, והדמות המיתית ביותר אולי בהיסטוריה שלו, ושל האנושות כולה. בכך מתממשת נבואתם של המומחים, תשעה חדשים קודם לכן,  כי מנהיגם של העם היהודי נוצר הלילה בבטן אמו והוא עתיד לחלץ את עם העבדים ממצרים כשבדרכו הוא מחריב את המדינה וכובש ארצות רבות בדרך לארץ ישראל. עם לידתו של התינוק המהול מתמלא הבית באור יקרות ואמו נאלצת להחביאו במסתור תת קרקעי. אלא שלאחר שלשה חדשים של חיפושים מצריים אינטנסיביים מבינה האם כי אופציית ההסתרה אינה רלוונטית יותר והיא  מוציאה אותו בלית ברירה ומניחה אותו על שפת היאור כשהוא ספון בתוך תיבה קטנה. עם השקת התיבה במים ניגשים האסרולוגים לפרעה ומכריזים בהתרגשות: "התינוק שעתיד להפוך למנהיג נולד, והוא הושלך הימה". פרעה נרגע ומבטל על אתר את גזירת רצח הילדים.

בינתיים מופיעה בתיה, בתו של פרעה ודמות מענינת בפני עצמה, על שפת הנהר. יש פרשנויות הגורסות כי הירידה לנהר היתה אקט של טבילת גירות שכן בתו של פרעה מאסה בעבודת האלילים של אביה העריץ. לדעת פרשנים אלו מדובר היה בצעד אמיץ, שכן היאור, אלם של המצרים, היה אובייקט פולחני וקדוש, וטבילה בו לטעמם עלולה היתה לגרום לתוצאות הרות אסון. מכל מקום, בתיה הצועדת בלווית נערותיה על קו המים מבחינה בתיבה השטה לה במרכז הנהר והיא מושיטה את ידה שבדרך נס התארכה לכדי ששים אמות אל הסירה הקטנה ומביאה אותה אליה. היא פותחת את מכסה התיבה והאור הקורן מפניו של העולל מכה בפניה. בתיה מכירה בעובדה כי אור זה הוא אור השכינה והיא מבינה כי הילד הוא יילוד עברי. יש הטוענים כי לזיהוי המוחלט תרמה גם ההכרה כי הילד מהול והוטף ממנו דם ברית. אישוש נוסף לקביעת לאומיותו של התינוק האסופי טמון בסירובו העיקש של העולל לינוק מכל המיניקות המצריות אותן שכרה הנסיכה. אחותו הבכורה של התינוק, מרים, שהסתתרה בקרבת מקום ומבחינה בפרובלמטיקה שנוצרה, ניגשת לבתיה ומציעה לה לשכור מינקת עבריה. הנסיכה ביאושה מסכימה, ומרים ממהרת להציג את אמה יוכבד שמצליחה להאכיל את התינוק  הרעב. בתיה המאושרת, מחליטה לגדל את הילד בביתה כנסיך והיא קוראת לו בשם סימבולי: משה, 'כי מן המים משיתיהו'.
 

מלך חדש?
לידתו של התינוק, והשפעתו על מהלך ההיסטוריה באה על רקע דיכויו של העם העברי בארץ מצרים, בטרנספורמציה אכזרית שהופכת אותו לעם של עבדים. לאחר מותו של יוסף הצדיק, המנהיג העברי הנערץ שחילץ את המצרים מן השואה התזונתית אליה נקלעו, קם מלך חדש על מצרים שלא הכיר את יוסף ואת פעלו. השימוש במינוח 'מלך חדש אשר לא הכיר את יוסף' מעלה תמיהה מתבקשת: האם הוא לא שמע עליו לפחות? בקרב חלק מן הפרשנים מתחזק הרושם בעקבות כך, כי המלך לא היה חדש 'פיסית' כפי שזה נשמע, אלא חדש 'מנטלית'. כלומר במוחו של המנהיג הוותיק נוצר שינוי תפיסתי שהביטוי המעשי שלו הוא – חוסר הרצון שלו להודות כי זוכר או  מכיר  הוא  את  משנהו  הקודם. פרשנות מקילה יותר מספרת על וויכוח שנוצר בין פרעה לבין פקידיו כשהאחרונים הם אלו שמבקשים להרע לעם העברי. לפי פרשנות זו, פרעה התנגד, והזכיר להם את יוסף: "אילולי הוא לא היינו חיים", אלא שעבדיו מסרבים לשמוע ובהפיכה מהירה מדיחים אותו מכסאו. פרעה המובס יושב בביתו שלשה חדשים שבסופם הוא מחליט 'ליישר קו' והוא חובר לרעיון השעבוד השליטה והרוע.

מכל מקום, המלך החדש מבחין כי העם העברי גודל במימדים בלתי שגרתיים כשהוא פורץ את כל מחסומי הסטטיסטיקה. לאבחנתו של פרעה היה על מה להתבסס - בדיקה של פרשנים מצביעה על תופעה מדהימה לפיה ילדו נשות היהודים, באופן גורף, שנים עשר תינוקות [או ששה, לדעה המתונה יותר] בכרס אחד. ה'גידול הלא טבעי' הזה מביא את 'פרעה החדש' לידי חשש כי כוחם העולה ומספרם העצום של הפרטים העבריים עלול לעלות לו באובדנה של הממלכה והוא מציע לקבינט שלו המורכב משלשה בכירים: בלעם, איוב, ויתרו, להעביד את העם בפרך. בלעם שומע את התחבטותו של פרעה והוא תומך נלהב בפתרון עבודת הפרך. איוב שותק, ויתרו שלא יכל לשאת את צערו של העם נמלט מגבולות המדינה.

פרעה ניגש ליישומה של תוכניתו האכזרית והוא ממנה 'שרי מסים' המופקדים על מילוי עבודתם של העבדים החדשים. בצעד מקדים, יורד פרעה עצמו אל אתר הבנייה, ומשתתף פיסית בעבודה. המון העם, נרגש מפעולתו של המלך, ניגש לעבודה בהתלהבות ובמרץ, כשברקע הוא שומע גם את דוברי הממשלה מבטיחים ומכריזים על שכר עבודה גבוה. אלא שמהר מאד התברר ליהודים, כי הם נאלצים לעבוד ללא כל תמורה בשעות לא שעות ולבנות ערים, אוצרות ומחסנים שישמשו כמוסדות המדינה כשפקידי המלך האכזריים, מצויידים בשוטים, עומדים על גבם ומזכירים להם את חובתם. המלך נוקט בצעד נוסף: העבדים מצווים להעביר את לילותם באתר הבניה ולא לשוב לבתיהם. בכך הבטיח המלך, את הפסקת הילודה הישראלית.
אלא שבני ישראל, באופן כמעט סוריאליסטי, פרים ורבים. נתוני אמת מאותה תקופה מצביעים על יחס של 1:1000 יהודים מול מצרים. וכאילו לא די בכך, חולם פרעה חלום מבהיל שלפי חרטומיו מנבאים סמליו את לידתו הקרבה של מנהיג יהודי שעשוי להכות את פרעה, לשחרר את העם, ולהחריב את המדינה.

טבח הילדים
בעצת חכמיו מכריז פרעה המבועת על רציחתם של כל ילד ממין זכר כשהוא אינו מבחין בין עובר יהודי או מצרי. הרצח מבוצע על ידי השלכת התינוק למימי היאור, כשהרקע לכך הוא המשך תחזיתם של החרטומים לפיה עתיד אותו 'תינוק מנהיג' להיפגע דווקא במים.
הגזירה שמתפרסמת במהירות לא מצליחה לחסום את פריונה של האם היהודייה והיא ממשיכה להרות וללדת אלא שכעת היא מסתירה את תינוקה מעין רואה. המלך, שמבחין בכך, ממנה פקחים מיוחדים המצויידים בצוי חיפוש והם פורצים לבתי היהודים כשהם מצויידים באמהות ותינוקות מצריים שזה עתה נולדו. היולדות המצריות נוקטות בצעד מבריק ואכזרי והן צובטות את ילדיהן שממהרים לפרץ בבכי, התינוק העברי המוסתר שומע את קול הבכי וממהר להצטרף ליללותיו – ונחשף. הפקחים תולשים את העולל המפוחד מזרועות אמו ומשליכים אותו אל מי היאור העמוקים.

במקביל שולח המלך זימון לשתי המילדות העבריות המפורסמות – שפרה ופועה, שמותיהן המטאפוריים של יוכבד ומרים בתה. בפגישה מצווה עליהם המלך כי עליהם להרוג כל ילוד זכר שיוולד לאם יהודייה. שפרה ופועה מסרבות לקבל את הגזירה החדשה והן מסתכנות ומחיות את הילדים בכל דרך אפשרית. לפרעה הן אומרות כי הנשים העבריות עשויות 'מחומר קשה' המאפשר להם ללדת את עובריהן בכוחות עצמן ללא עזרת מילדת מוסמכת. אלוהים רואה את הקרבתן של האם והבת והוא גומל להם בהקמת בתי כהונה ולוייה כשהמשמעות האופרטיבית של שכר זה הוא הקמת שושלת הכהונה והלוייה ממשה ואהרן [בני יוכבד] ותחילתה של שושלת מלכות בית דוד [הבא מזרעה של מרים].