ולא זו בלבד. "ברית שלום", אין זה עיטור חיצוני ריק מתוכן. ברית שלום פירושו, שכל כולו, בכל מהותו, הפך לאדם מושלם. כיצד ?

 

ידוע לכולנו, שבכל אדם מתרוצצים כוחות שונים ותכונות שונות, המנוגדים זה לזה. ניקח לדוגמה - מצד אחד הקמצנות, ומאידך הנדיבות והפזרנות. כשהעני דופק בדלת ומבקש נדבה, רוצה בעל הבית, כמובן, לקיים את מצות צדקה בהידור. הוא נעזר לשם כך במדת הנדיבות. אבל בו ברגע מופיעה מדת הקמצנות, ומנסה לעצור אותו, כשהיא מסתתרת מאחורי מגוון של טענות. "מי אומר שהוא עני? אולי מכתב ההמלצה מזוייף? ואולי די בנתינה קטנה יותר?"... רק מי שמלומד במלחמת היצר, מסוגל לגלות את המניע האמיתי: יצר הקמצנות.

 

כך בכל שטחי החיים. כל חייו נמצא האדם במלחמה כבדה זו. כמובן, שלא דורכים במקום. מי שהצליח לנצח את יצרו, מי שלמד כיצד להשתמש במדה המתאימה בזמן הנכון, ניצל ממלחמה דומה בפעם נוספת. ובכל זאת, תמיד ימצא היצר שדה קרב נוסף, שבו הוא מתמודד. האדם עולה במעלות היראה, ועמו הוא מעלה גם את "נקודת הבחירה". אך תמיד, בכל מצב, יצטרך להאבק על נקודה מסוימת, שבה לא זכה לנצח .

 

 גם המוות, שנגזר על האדם, אינו אלא ביטוי למורכבות זו, למלחמה התמידית של כוחות הגוף והנפש זה בזה. אצל אדם הראשון, ידע כל חלק מחלקי גופו את מקומו ותפקידו, ומילא אותו בשלמות, בלי להפריע ולהזיק לזולתו. רק ברגע שהפך האדם ל"יודע טוב ורע", כשהתחיל לנהל את מלחמת יצריו, נגררו אחריהם גם כוחות הגוף, ואז היה המוות בלתי נמנע - "כי ביום אכלך ממנו מות תמות".