שנאת חינם - חינם, אבל ביוקר | אבי קלנר

• הדפסה
• דואל

 

 "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך"

רש"י מביא את ביאורו של הספרי "מאת המדינים" – ולא המואבים. שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה שהיו יראים מהם שיהיו שוללים (מצערים) אותם, שלא נאמר אלא "אל תתגר בם מלחמה", אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם.

מדוע חמור כל כך מעשה מלחמת המדינים בעם ישראל, שמשה נצטווה לפני מותו להלחם במדין ולנקום מהם נקמה, לעומת המואבים שגם נלחמו בעם ישראל, שלא נצטוו עם ישראל להנקם מהם?

 

הביאור הוא שהמואבים נכנסו למלחמה עם ישראל כפעולה של הגנה עצמית ולכן אין ציווי לנקום בהם, משא"כ המדינים שפתחו במלחמה ללא שום סיבה ולכן צריך לנקום בהם.

 

הרא"ש כותב על המתעבר (מתערב) על ריב לא לו, בסופו של דבר הניצים ישלימו והוא ישאר בכעס גדול. מכיון שהמריבה אינה קשורה אליו, גם כשסיבת המריבה הסתיימה הוא ישאר במריבה ובכעס.

חז"ל אומרים שעונשים גדולים ביותר באים על האדם שנגוע בעוון שנאת חינם: מריבה רבה בתוך ביתו של האדם, אשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של האדם מתים כשהם קטנים.

 

אנו מוצאים גם בתפילת הימים הנוראים בחזרת שליח הציבור מבקשים: "אבינו מלכנו זכור רחמך וכבוש כעסך וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועוון מגפה ופגע רע וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה וכל מיני פורענויות וכל גזירה רעה ושנאת חינם מעלינו ומעל כל בני בריתך", הבקשות מתחילות מן הקל אל הכבד הבקשה האחרונה - וממילא הגדולה ביותר - היא מניעת שנאת חינם שהיא קשה יותר מכל שאר הדברים.

הרמב"ם בהלכות תעניות בבואו לבאר את טעם התעניות ושלושת השבועות של בין המצרים, כותב שטעם התעניות "כדי לעורר את הלבבות לפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר: 'והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם'".

 

כדי למצוא מה הם אותם מעשים רעים שבעטיים אנו סובלים את אותם הצרות, אנו מוצאים את הגמרא ביומא שאומרת מה היה העוון שבעטיו חרב בית המקדש? "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלושת העברות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים".

 

ממילא, כדי לתקן את העוון של שנאת חינם ולעוקרו מהלב, צריך לנהוג בקיצוניות לכיוון השני ולעשות מאמץ על אהבת חינם, כלומר אהבה טהורה ללא ציפייה לקבלת תמורה כל שהיא, ורק מפני שהוא יהודי וחביבין ישראל שנקראו בנים למקום.

 

בפזמון "שושנת יעקב" אנו אומרים "ארור המן אשר בקש לאבדי – ברוך מרדכי היהודי", מדוע נאמרה סיבה לשנאת המן – אשר בקש לאבדי, ואילו לגבי מרדכי לא נאמרה סיבה לברכה? אלא הביאור שהמן לולי שרצה ניסה לאבדנו, ללא סיבה מוצדקת לא היינו שונאים אותו ואפי' שהוא גוי, מכיון שחביב אדם שנברא בצלם, ודווקא נסיונו לאבדנו גורם לשנאה כלפיו, אבל כלפי מרדכי הסיבה לאהבה ולברכה היא "ברוך מרדכי – היהודי", מכיון שהוא יהודי זו סיבה מספקת לאהבה וברכה.

 

אחים יקרים! יש כל כך הרבה שנאה במחוזותינו על רקע עדתי, דתי, או כל סיבה אחרת, ובמבט מעמיק ישנם אנשים ששונאים את כולם ללא שום סיבה (גם אם יש תירוצים שונים -מגוחכים- שהם כביכול הסיבה לשנאה), בואו ונהיה מתלמידיו של אהרון שהיה "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", לא מספיק לאהוב שלום אלא צריך לרדוף שלום, להרגיע אנשים ליישב מחלוקות, ולהביא לאחדות בקרב עם ישראל

 

שבת שלום,

אבי