בקנאו את קנאתי | אבי קלנר

• הדפסה
• דואל

"פנחס בן אלעזר ... בקנאו את קנאתי בתוכם"

מה הכוונה בקנאו את קנאתי (של הקדוש ברוך הוא)? מבאר רש"י "בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף".

כוונת דברי רש"י שבאמת על מעשה כל כך חמור שעשה זמרי בחללו את שם ה' במעשהו הנורא, בורא העולם היה צריך להעניש באופן מיידי, והנה פנחס בקנאו לכבודו של ה' יתברך זכה וקידש את כבוד ה'.

מבינים אנו שהקדוש ברוך הוא מצפה ודורש מכל אחד ואחד לעשות את המעשה הקטן בעצמו ולא לומר לעצמו מי אני ומה אני אשר אתערב ואעשה מעשה.

ההסבר הוא שאדם בן אנוש היה צריך למחות על חילול ה' הנורא ואפילו שהמוחה הוא איש פשוט מהעם, כנאמר בגמרא בסנהדרין שהיו השבטים מבזין אותו "ראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל", פנחס לא היה לא כהן ולא לוי, לא רב ולא מנהיג, אלא איש רגיל שבער בו כבוד שמים ולפיכך על אף הסיכוי הקלוש להצליח להרוג את הנשיא זמרי, בכל זאת פנחס הולך בדרכו, בקנאו את קנאת ה', לכן מן השמים סייעו בידו ונעשו לו 12 נסים להצליח במעשהו.

דבר זה מרומז בפסוק "ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו" – פנחס שלא היה גיבור לקח את הרומח, וכל השאר היה במעשה נסים.

הגמרא במסכת בבא בתרא מביאה מעשה ששאל טורנסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אם האלוקים אוהב עניים, מדוע אינו מפרנסם? השיב לו רבי עקיבא, כדי שנינצל אנו בזכותם מדין גיהנם, שזכות מצות צדקה תעמוד לנו להצילנו מכל רע.

רואים אנו שאמנם תפקידו של בורא עולם לדאוג לעניים ולפרנסם, אך בכוונה השאיר לנו חלק מהתפקיד לדאוג ולפרנס עניים, וכך בכל נושא שהוא של עזרה לזולת. משול הדבר לילד המבקש מאמו לסייע לה בסחיבת המשאות, האמא בראותה את רצונו הגדול של בנה לסייע, נותנת לו חבילה קטנטנה לסחוב. למען האמת הילד לא מסייע כלל לאמו ומבחינתה אין שום משמעות לחבילה הקטנטנה שהוא סוחב, אולם רצונו של הילד לשאת בעול ולהקל מעל אמו למרות שגם הוא יודע שזו עזרה קטנה בעבור האם, מראה על החיבה הרבה שהוא רוחש לאמו.

כך הדבר במצות הצדקה ובשאר המצוות של עזרה לזולת, כשאדם עושה את רצון ה' ותומך ברעהו, אפי' שעזרתו מועטת, הרי שהוא מראה את הרצון הכביר לסייע, והוא כביכול מסייע לבורא העולם במילוי התפקיד.

גם במצות ברית מילה אנו רואים את אותו רעיון, שמצד שלימות בריאת האדם היה צריך להיוולד מהול ומתוקן, ובכל זאת אומרים חז"ל שמעשה האדם עדיף וזאת משום שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נעשה ונגמור את מעשיו. לכן נקראת ברית המילה "חותם ברית קודש", שזה חותם בבשר שהאדם עבד לבורא העולם, את החותם לכאורה צריך להטיל האדון בעבדו, אולם עבד שאוהב את אדונו יעשה לעצמו את החותם בעצמו. כך בורא העולם השאיר לנו לבצע בעצמנו את חותמת הברית הקדושה.

אחים יקרים! אנו צריכים ללמוד מפנחס את שני הדברים הללו.
א. כל אחד יכול לקום ולעשות כל מצווה, אין ביהדות תירוץ "מי אני".
ב. יש לכל יהודי אפשרות "להשלים" את מעשי הקב"ה, אנו יכולים "לעזור" במשהו קטנטן ובכך להביע את אהבתנו לבורא העולם גם אם במבט ראשון זה נשמע מופרך, אבל כך חידש לנו רבי עקיבא במפורש.