עמלק והמן - שנאה לשם שנאה | עלון בית דוד

• הדפסה
• דואל

איש צר ואויב, המן הרע הזה

מה התכוונה אסתר לומר לאחשורוש במילים "איש צר ואויב"? הלא אחשורוש שאל אותה: "מי הוא זה", והיה עליה לענות ישר וללא הקדמות: "המן הוא האיש!"

 

ברם, באמת לא ביקש אחשורוש לדעת את שמו של האיש בלבד. הוא שאל בלשון כפולה: "מי הוא זה - ואיזה הוא", כאילו ביקש לומר לה: "מי זה שיכול להעלות על דעתו לעשות דבר כזה, להשמיד עם שלם, טף ונשים ביום אחד? מה יכולה להיות הסיבה לשנאה עיוורת שכזו?" על שאלה זו התכוונה אסתר לענות לו כאשר ענתה לו: "איש צר ואויב".

 

כדי להבין את תשובתה, עלינו להכיר את תכונותיו של עמלק, השורש שממנו צמח אותו רשע.

בפרשת "זכור" נאמר על עמלק: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". בנוהג שבעולם, כאשר שני עמים עושים ביניהם מלחמה, הם מעמידים חיילים מול חיילים, גיבורים מול גיבורים. אבל לשלוח חיילים חמושים שיפגעו בנשים וילדים חסרי מגן, אין זו מלחמה, אלא - נבזות. לזה מסוגל אך ורק - עמלק!

 

מזה אפשר להבין, מה הם מניעיו של עמלק במלחמתו עם עם ישראל.

 

משל למה הדבר דומה? לסעודה שמסובים בה אורחים. המכובדים שבהם, באו לסעודה כדי לשהות ולבלות במחיצת המארחים. הפשוטים והבזויים שבהם, באו כדי למלאות את כריסם. אכילתם היא "לשמה"... במה ניכר ההבדל שביניהם? שניהם אוכלים את המנה המוגשת להם, אבל בעלי התאוה ילקקו גם את הפירורים ואת השאריות עד כלות הנפש ...

 

כן הדבר במלחמה. מי שאינו בוחל בשום אמצעים, מי שמאבד כל צורת אנוש, אינו מנהל מלחמה כדי לנצח; אצלו המלחמה היא המטרה - הוא בא לתת פורקן לשנאה העיוורת המפעפעת בלבו. זוהי ההגדרה של מלחמת עמלק: "ויזנב בך" - כיון שהתקיף את החלשים, הוכיח שהוא נלחם מתוך שנאה, ולשם שנאה. אין לו אתנו שום סכסוך, שלשמו הוא נלחם. אצלו, השנאה היא המטרה.

גם נכדו וממשיך דרכו, המן, ביקש להשמיד להרוג ולאבד - מתוך שנאה לשמה. אצלו השאלה "מי הוא זה ואיזהו" אינה במקום.

 

אין צורך לבקש הסבר, אין טעם לחפש את הסיבה. אין שום הגיון במעשיו של המן, מלבד זה שהוא בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו - שונא אותנו!

 

"איש צר ואויב" - בכל אישיותו ועצמיותו הוא "צר ואויב". זה היה המסר, שאסתר העבירה לאחשורוש; ולכן, לא נשארה לאחשורוש ברירה אחרת אלא לומר: "תלוהו עליו!"

ע"פ המגיד מדובנא