"השגחה בתחפושת"

"השגחה בתחפושת" | אבי קלנר

משנכנס חודש אדר מרבים אנו בשמחה המתעצמת וגואה מיום ליום כששיאה הוא בחג הפורים.

השאלה המתבקשת היא, מדוע חג הפורים מהותו היא השמחה הגדולה, הרי אפילו "הלל" [מזמורי הודאה הנאמרים בתפילה בראשי חדשים ומועדים] לא אומרים בפורים מכיוון שבהלל נאמר "הללו עבדי ה'" ואילו אנו עדיין כעבדים המשועבדים תחת אומות שונות (גם בימינו אנו כפופים ומשועבדים לכוחות בינלאומיים).

ועוד, מדוע משנכנס אדר מרבים בשמחה, שמשמעותה שמאפיין השמחה אופף את מהותו של החודש ששמו אדר ?

בנוסף עלינו להתבונן בשמו של החג "פורים" על שם הפור-הגורל שהטיל המן. מדוע נבחר אותו פור ששמו יונצח בשם החג ולא נבחר שם שמסמל את נס ההצלה?

נקודה נוספת שראוי להתחקות אחר שורשה היא, ה"תחפושת" התופסת מקום מרכזי בעיצוב דמותו של החג. האם היא בעקבות אירוע מקומי בתקופת המגילה של גויים שהתחפשו ליהודים בכדי להינצל, או שמא היא באה לסמל רובד פנימי עמוק יותר.

בגמרא (חולין קלט:) מובאים רמזים מן התורה שבכתב, לאירועי המגילה:

המן – "המן העץ" (בראשית ג')

אסתר – "ואנכי הסתר אסתיר פני" (דברים ל"א)

מרדכי – "מור דרור" שתרגומו בארמית "מרי דכיא" (שמות ל').

הרמזים מן התורה אינם רק במציאת מלה זהה לאישיות המדוברת, אלא קשר לנושא המדובר.

מרדכי, ששמו נקשר לבושם המור, המשפיע בשמן המשחה, לרמז על אופיו של מרדכי כשמן הטהור שאינו מתערב לעולם עם שאר המשקים, וכך מרדכי לא נכנע ללחצים להשתתף ולהתערבב בסעודת אחשוורוש (בה הוצגו לראווה כלי המקדש, והשתייה הובילה לביצוע עברות חמורות) ואף לא לטענות נגדו מדוע הוא האדם היחיד שאינו משתחווה להמן.

המן, ששמו נקשר לעץ הדעת, לרמז שכשם שלאדם הראשון הותר לאכול מכל פרי הגן חוץ מעץ אחד ובכל זאת נכשל באכילתו, כך להבדיל המן שכולם השתחוו לו ביראת כבוד חוץ ממרדכי היהודי, וחרה אפו של המן עד כדי ביטויו "וכל זה איננו שווה לי" בגלל אדם אחד, וכך בתאוות הכבוד איבד את כל עולמו.

אסתר, ששמה נקשר להסתר הפנים בפרשה בה בורא העולם מודיע שאם העם "עזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום... ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה". לרמז שכל אירועי המגילה אפילו בזמנים הכי קשים שהיה נראה שעוד רגע מתממשת תכנית "הפתרון הסופי" לעם היהודי שהגו המן ויועציו, בורא העולם משגיח ממרום ומכוון את צעדי כולם על אף שבשעת מעשה אי אפשר להבחין בחותמו.

אירועי טרום המגילה מתחילים בשיגעון גדלות של המלך שמזמין כסא מלכות מפואר שיבנה ע"י חרשי העץ הטובים בעולם הנמצאים בשושן, עקב גודלו של הכסא לא ניתן להעבירו אל ארמון המלך ולכן מחליט המלך להעביר את ארמונו אל העיירה שושן [שבה גרו מרדכי ואסתר גיבורי המגילה],

ובהמשך שרשרת מפליאה של "מקרים" שרק בהסתכלות ממרחק ולאחר התהוות האירועים ניתן להבחין בסדר ובהשתלשלות שבורא העולם מארגן. הדבר דומה לפאזל שבראיית חלק אחד אי אפשר לדעת את פשרו, אולם לאחר בחינת התמונה הכוללת מתבררת זהותו וכוונתו של החלק הספציפי.

המן השייך לזרע עמלק הדוגל בכפירה שאין השגחה אלוקית, החליט שכדי לערוך את ה"פתרון הסופי" ולהפטר ביום אחד מכל יהודי העולם, הוא לא יבחר תאריך שמסתדר לפי רצונו אלא יערוך "פור" – "גורל" כדי לקבל את תאריך ההשמדה ב"אקראי" ובכך להוכיח לעולם כולו שאין השגחה אלוקית והכל בא במקרה. וגם ברצף האירועים כשהמן מתבזה בהובלת מרדכי על גבי הסוס, הוא בא לביתו אבל וחפוי ראש ומספר לאשתו ויועציו "את אשר קרהו" הכל בדרך מקרה.

מתוך רצף האירועים, אנו רואים בבירור את השגחת יד ה' בכל אירוע, ולא עוד אלא שכל פעולה שהמן מבצע מובילה להצלה ורוממות העם היהודי:

המן מייעץ למלך להרוג את ושתי המלכה ולשנות את החוק לפיו המלך אינו רשאי לצוות על הריגת מי שפגע בו ללא משפט [כדי להשחיל את בתו כמלכה] – נבחרת אסתר למלכה.

כתוצאה מבחירת המלכה אסתר – מרדכי יושב בשער המלך [המן מלא חימה וזומם להרוג את כל היהודים]. כתוצאה מישיבת מרדכי בשער – הוא שומע את זממם של בגתן ותרש שומרי הסף ומציל את המלך [מרדכי האיש היחיד בשושן היודע את השפה "תרסית" שבה שוחחו השומרים].

המן מכין עץ גבוה חמישים אמה הנראה היטב מארמון המלך, ומזדרז לפנות בוקר לארמון כדי לקבל אישור לתליית מרדכי – המלך ששנתו נודדת מבקש לשמוע סיפור מספר הזיכרונות, הסיפור על הצלתו בידי מרדכי שעדיין לא קיבל פרס..

והנה מגיע המן שיכול לייעץ איזה פרס ראוי. המן שבטוח שהוא מקבל את הפרס מממש פנטזיה ישנה לרכב בגאווה על סוס ובלבוש המלך כשהשר הבחיר מובילו – המלך מצווה עליו "ועשה כן למרדכי היהודי",

מרדכי מתפרסם ברחבי העיר כיקיר המלך וכך לא מתאפשר להמן לבקש להורגו ולתלותו בפומבי.

בשעת זעמו של המלך מצביע חרבונה על העץ הנשקף מן הארמון ומספר למלך שהמן שזמם להרוג את המלכה ואת מרדכי תכנן לתלותו על העץ "ויאמר המלך תלוהו עליו".

אך לכאורה קיים חוק שאינו מאפשר למלך לגזור גזר דין מוות למי שקשור אליו ללא משפט – אל דאגה המן דאג לשנות את החוק לפני תשע שנים כדי לאפשר את הריגת ושתי.

האיגרות בצו המלך להרוג את היהודים אינם ניתנים לביטול – לכן נכתבים במהירות אגרות חדשות המאפשרות ליהודים להתגונן ואף לתקוף את שונאיהם, וכך מצליחים היהודים לנצל את ה"הזדמנות" ולהנקם מצריהם.

הדמות בעלת המשמעות הגדולה ביותר במגילה אינה מופיעה בשמה אלא ב"תחפושת" ברמזים, וזהו כמובן בורא העולם ששמו אינו מופיע במגילה אולם השגחתו עד לפרטים הקטנים ביותר הם "סיפור המגילה" ולכן למרות הקשיים והפחד מפני רשעים מתחלפים הזוממים להשמידנו, חשים אנו שמחה עצומה כבר בהיכנס חודש אדר, חודש אשר נבחר ע"י המן ב"אקראי" כדי לגרום לנו לששון ולשמחה העולה עד לפסגתה בחג הפורים.

אנו זוכרים שיש לנו אבא אוהב בשמים אשר מכוון את צעדי כלל העולם, ומכאן שמחתנו הגדולה. "אשרינו שזכינו להיות העם הנבחר אשר מוביל את כל הגוים להכרה במלכותו הבלעדית של בורא העולם.