הכלים מזהב והשטרות המזויפים | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

לקראת חתונתו של בנו העניק ראובן לבנו נדוניא יקרה בסך אלף דינרי זהב. מלבד זאת היה הבן סמוך לשולחן אביו שנים אחדות לאחר חתונתו.

 

לאחר שעברו מספר שנים ניגש האב לבן ואמר לו: כלו ימי סמיכותך על שולחני צא והרווח את לחמך.

 

לקח הבן את כסף הנדוניא שהיה לו וניגש אל השוק הגדול. כבר בדוכן הראשון ראה כלי זהב ששבו את עיניו. המוכר הבטיח לו כי מדובר בעסק טוב והוא יוכל לקבל ואתם במחיר מוזל. שמח הבן והוציא חמש מאות דינרים על כלי הזהב.

 

בחמש מאות הדינרים הנוספים קנה שטרות שעשויות, כך נאמר לו, להניב רווח גדול.

 

שב הבן לביתו שמח וטוב לב והראה לאביו את הסחורה הטובה שקנה.

 

הביט האב בכלים ותפס מיד כי מדובר בכלים שאינם שווים כמעט כלום. הוא הוציא פצירה וגרד את ציפוי הזהב כשהוא מראה לבן כי הם אינם עשויים אלא מחרס. שווים של הכלים אמר לו האב, אינו עולה על חמישה דינרים.

 

הראה לי את השקעתך השניה ביקש האב.

 

הוציא הבן את השטרות והוכיח לאב כי על פי הסכום הרשום בהם שווים הם אלפי דינרים. האב הבין כי גם פה רומה הבן והוא מחזיק בידו אוסף של שטרות מזוייפים. ניירות שאינם שווים מאום.

 

בשלב זה כבר לא יכל האב להתאפק והוא החל לצעוק על בנו: מילא בכלים שקנית הפסדת את כספך, אבל בשטרות הללו לא רק שלא הרווחת אלא אתה עברת ועדיין עובר עבירה פלילית, שכן אחזקת שטרות מזוייפים נחשבת לעבירה חמורה שעונשה הוא שנים רבות בכלא!

 

סיפור זה מהווה משל לימים בהם אנו נמצאים.

 

האדם במשך כל השנה לא מקיים מצוות כפי שהיה ראוי. גם במידות שבין אדם לחבירו הוא אינו בדיוק מושלם. הוא כועס, מתגאה, לעיתים גם מרמה.

 

הטענה על האדם אם כן היא כפולה: לא רק שהוא לא עושה מצוות – לא רק שהוא לא קנה כלים יקרים אלא כלים מחרס שאינם שווים מאומה, הוא גם משתמש בכוחות שלו לרכוש דברים הנחשבים לעבירה פלילית – הוא קונה שטרות מזוייפים.

 

בימי התשובה, מוטלת על האדם החובה לתפוס ככל יכולתו במצוות ולהתקרב אל ה'. אז, הוא לא רק מתרחק מן העבירות אלא הוא גם עושה עסק טוב.