בחנוכה כמו בימים אחרים ממועדי השנה, היו נותנים בהם סימנים בצורת משחקים שונים, כאמצעי להביא לידי ביטוי ענין מעניני הזמן והמועד – אף שברבות השנים נשאר הסימן לבדו, ונשכח הענין אותו מבקשים להזכיר.
והאמת כי כותבי הפולקלור היהודי שייכו לחנוכה גם את מקורם של משחקים רבים אותם אנו מכירים כיום לאו דווקא בשייכות לימי החנוכה, וגם כאלו שאינם ידועים היום כלל. כמו משחק "צחצוח חרבות" תוך הקריאה "מי לה' אלי" שזהו וודאי סימן וזכר למלחמת החשמונאים, אבל אינו מוכר וידוע בימינו כלל או כמו משחק "טשק" שמשחקים בעצמות [שידוע היום בשם שח-מט] ומוזכר ברמ"א (או"ח של"ח ה') שמצאו בו שייכות וסימן לנס חנוכה בכמה טעמים, זכר למלחמה ולנצחון, או זכר ללבן על השחור שהוא נצחון האור על החושך – נצחון תורת ישראל על חכמת יוון.
אבל המשחק המפורסם ביותר בחנוכה הוא כידוע ה"סביבון" אשר דורות ע"ג דורות שיחקו בו בכל המקומות ויחסו לו כמה וכמה רמזים וסימנים לענין ניסי חנוכה כמו שמובא באוצר כל מנהגי ישורון, "בימי החשמונאים גזרו היוונים לבטל תורה מישראל וכשהיו באים ומוצאים את הילדים לומדים תורה ומבקשים להוציאם להורג היו אומרים הילדים לא למדנו רק שיחקנו בגלגלן" וזהו הגלגלן שאנו קורים היום "סביבון" ויש שיחסו לסביבון סימן לניסים שנעשו בימי מתתיהו, כאשר ע"י פעולות החשמונאים למטה זכו לניסים גלויים מלמעלה לכך מסבבים את הסביבון מלמעלה למטה כלומר ע"י ההשתדלות למטה באה הסייעתא דשמיא מלמעלה. אבל כאמור ברבות השנים נשכחו הסימנים, ונותר המשחק בתחום המשחקים הרגילים.
ויש שמצאו לעצמם סימנים מיוחדים במשחקים אלו, ומצאו בכך דרך המחשה לעבודת ה' שלהם, כמו שמספרת החסידות בשם רבי שמחה בונים מפשיסחא שהיה אומר משחק השח-מט מלמדינו: כי צריך אדם להתנהג בזהירות יתרה בכל דרכיו, לשקול היטב היטב כל פסיעה ופסיעה ולחשוב על כל צעד ושעל כדי שלא יתחרט.
חסידים מספרים: רגיל היה ר' שמחה בונים בימי נעוריו לשחק בשח-מט. פעם אחת הסיע רבי שמחה בונים כלי וצעד צעד מוטעה, ומיד צעד חבירו והביאו במצב קשה ומסוכן. ביקש מיריבו שירשה לו לחזור מצעדו האחרון והרשה לו, שוב עשה ר' שמחה בונם צעד מוטעה ושוב ביקש לחזור בו. אז נענה הלה ואמר: ידידי, פעם אחת מוותרים, פעם שניה אין מוותרים. התחיל ר' שמחה בונם מפזם לעצמו בנעימה: "אוי ואבוי לאדם שהולך בדרך לא דרך, פעם אחת מוותרים שניה אין חזרה, אלא מה שעשוי עשוי" והיה מפזם לו והולך עד שנכנסו הדברים בלבו.
וכן הרב בעל "דמשק אליעזר" היה מהפעילים הגדולים בתחום החינוך וחולל בו נפלאות, כאשר נשאל לסוד הצלחתו, אמר: מנהגם של ישראל לשחק בימי החנוכה בסביבון וחרוטות עליו האותיות נגה"פ לאמר: "נס גדול היה פה". נראה שתיקנו מנהג זה לפרסם את הנס, ונשאלת השאלה: כלום זהו פירסום הנס בסביבון כה קטן, ובראשי תיבות? הלה היה מן הראוי שיתקנו לתלות שלטי ענק ועליהם מתנוססות המילים באותיות מאירות עינים!?
אלא באו להורות שעדיף סביבון קטנטן וראשי תיבות עליו ובלבד שהסתובב, על פני שלט ענק – וקפוא...
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...