מילה קטנה עם משמעות גדולה- תודה! | דוד הוד

• הדפסה
• דואל

צופים; יש למישהו עדיין שאלות אישיות?

לעתיד לבא, כל ה"קורבנות" יתבטלו חוץ מ"קורבן תודה" - אותו מקריבים אנשים המעוניינים להודות לאלוקים על הצלה גדולה. הסיבה לכך, אומרים חז"ל, שבאותה תקופה, יהיו לנו הרבה סיבות חדשות ומרגשות להודות לאלוקים עליהן.

מכנה משותף מסוים, מלווה את חיי רובנו. חיינו מלווים בהצעות ייעול מתלוננות, בעלות אצבע מאשימה כלפי מעלה: בורא עולם! אם רק לא הייתה עושה אותי ככה... כבר הייתי הכי טוב בכיתה \ הכי מקובל בחדר המורים \ הכי מקובל בועד הבניין או בועד השכונה. אם רק היה לי רכב, היו מקבלים אותי לעבודה ההיא, אם רק הייתה לי פרוטקציה בעבודה, הייתי מקבל קידום, אם רק הייתי חברה של שרית הקומבינטורית, הייתי גם נוסעת לטיול ההוא בחינם... אם רק, אם וכאשר, חבל ש..., למה הוא לא השתיק אותם? למה הוא פתח ת'פה עלי...

נעזוב את השאלות לרגע וניסע במנהרת הזמן לסיפור "יציאת מצרים".

אלוקים, מתגלה לראשונה למשה רבנו, במחזה "הסנה הבוער" ומבקשו לדבר עם המלך "פרעה", כדי שישחרר את עם ישראל מההשתעבדות למצריים. משה, הטיל ספק, בקבלת העם, את בשורת הגאולה. "והן לא יאמינו לי" הוא טוען לפני ריבון מהלך היציאה. משה, חושש מחוסר האמון של עם ישראל, לכשישמע את "בשורת החירות החדשה".

למרות בעיית האמון ממנה חשש, נדרש משה לבצע שני צעדים שיכלו, לכאורה, לגרום לקריסה טוטאלית של האמון - בראשית תהליך בנייתו:

1. מצד אחד, הוא מבשר לעם על החירות ומצד שני אומר הוא לפרעה (ע"פ הציווי האלוקי): בסך הכל, שלושת ימים נלך, נקריב קורבנות לאלוקינו ונחזור.

2. לעומת ה"ביזה" המצופה "ברכוש גדול" – (כך הובטח לאברהם אבינו, מתי שהודיעו הבורא, על תחנת ההשתעבדות למצריים, שיעברו בניו. הובטח לו שהם יצאו משם בעשירות אגדית) קבלו היהודים הוראה מינורית בדיאטה: מהעם המצרי, רק "שואלים" כלי זהב וכסף. במקום, שהיהודים ידרשו מאזרחי מצרים תמורה הוגנת, משום שהרימו את כלכלת מצרים, ומתוך סמכות של העבדים שהצליחו להכניע את משעבדיהם, הם מצווים רק "לשאול" כלי כסף וזהב, לקראת עזיבתם את מצרים.

מהלך הגשת הבקשה לשחרור מהעבדות, היה מהלך של רמייה והולכת המצריים שולל. למרות, שמשה רבנו מגיע ועשר מכות מזעזעות בידו. אכן, עם ישראל, לא הבינו את המהלך הכפול – מולם ומול פרעה וגם את פשר דרישת, "השאלת התכשיטים". יכול להיות, שאפילו משה לא ידע את הסיבה, כותב הצדיק רבנו ניסים מגירונדי שהיה חי לפני כאלף שנה.

לכל סיר מכסה – לכל קושי מטרה    

שלושה ימים עברו, מצאת היהודים ממצרים, והם לא חוזרים לעבדותם, כהבטחתם, ואינם מחזירים את התכשיטים האישיים של משעבדיהם האכזרים, למרות שנלקחו בהשאלה בלבד. המצריים חשבו על עבדיהם שברחו ועל תכשיטיהם, ולבם התהפך. הם יצאו ממצרים במרדף, ורצו אל תוככי ים סוף שנקרע לשניים לכבוד המעבר של העם הנבחר.

הם רצו אל בינות למצבות המים הזקופות, שהפכו, תוך זמן קצר, למערבולת סוערת. גופות המצריים וסוסיהם, נפלטו אל חוף מבטחים – החוף בו חנו עם ישראל המרוגשים. או אז החלה "ביזת הים" שהייתה גדולה מ"ביזת מצרים". המצריים, נהגו לקשט את סוסי מלחמותיהם, באבנים טובות, מרגליות וזהב...

אלוקינו, תכנן, שהמצריים יקבלו נקמה הוגנת – שוות משקל להתעללות בתינוקי היהודים שנזרקו לנהר היאור. אלוקינו רצה, שהם יבואו וייקברו מעצמם, מבחירתם האישית, בתוך המים.

הציונים החדשים, מביטים בפליאה. פתאום, ברגע אחד, המח נפתח, האסימון נופל. ברגע אחד, הם קולטים את כל המהלכים המוזרים – רק "שלושת ימים" ורק "השאלה"...  האורות נדלקים, ההתלהבות נוסקת "ויאמינו בהשם ובמשה עבדו" אז הם האמינו מתוך לב שלם ומלא התפעלות, בבורא ובשליחו הנאמן, והם שרים את "שירת הים" השירה הנפלאה המוכרת למתפללים בבתי הכנסת ביום שבת בבוקר. סטיקר עם הכיתוב "הסבלנות תנצח" הופץ במחנה העם המתהווה, והפך בין יום ללהיט. כשאנו רואים "פיקסל" אחד בתמונה, אבינו המרחם רואה את כולה. האם לאי מי מן הצופים יש עדיין שאלות אישיות?

משה רבנו מבקש

משה רבנו, זכה, לכפר בתפילתו על עם ישראל, כאשר התחנן לאלוקים, להשאיר את העם בחיים, לאחר "חטא העגל". משה רבנו "עלה והתעלה", לאחר שראה את אין סוף רחמיו של אלוקינו לחוזרים בתשובה, גם לכאלו שבגדו בו. משה ניצל  הזדמנות זו לבקש בקשה מיוחדת: "ויאמר, הראיני נא את כבודך" (שמות לג יח) - בקשתי שטוחה אליך, בוראנו, שכל אחד ואחד מעם ישראל יבין, למה, כל אדם עובר היסטוריית ניסיונות והרפתקאות חיים שונים ומשונים מחברו...      

הצדיק רבי משה סופר בספרו "חתם סופר" מסביר את תשובת אלוקים למשה: "לא יראני האדם וחי" – את ההווה, לא יכול המוח האנושי לפענח, בטח לא לפצח. "וראית את אחורי ופני לא יראו"- לאחר שתהליך מסוים בחייכם, יסתיים, תוכלו לראות, איך הפרטים השונים והמשונים, היו אבן דרך, היו נדבך, בבניית טובתכם המושלמת שיצאה מהסיפור המשונה הזה. רק - אחרי - שהתהליך – יסתיים. מיד, או לאחר תקופה, הכול עוד יובן...

יש הבטחה!    

ואלו הן מילותיו של הצדיק רבי משה חיים לוצאטו המוכר בקיצור שמו "הרמח"ל" "והנה ביום הדין הגדול (-לעתיד לבוא ד.ה.) יפרוש האדון ברוך הוא את השמלה (-יוכיח ד.ה.) לעיני כל היצור, מכל מה שנעשה מיום ברוא אלוקים אדם על הארץ עד היום ההוא ויראה יושר  משפטו בכל מעשה ומעשה קטון וגדול" (ד"ת קעא). הובטחנו, שנקבל מאבינו המרחם, פירוט, נימוק והסבר, על כל מה שהוא העביר אותנו בחיים. נוכל "למתוח קו" בין כל קושי, שהיה לנו בחיים, לבין הדבר שזה היטיב עימנו בחיים...

לעתיד לבא, כל ה"קורבנות" יתבטלו חוץ מ"קורבן תודה" - אותו מקריבים אנשים המעוניינים להודות לאלוקים על הצלה גדולה ומיוחדת שהם חוו. הסיבה לכך, אומרים חז"ל, שבאותה תקופה, יהיו לנו הרבה סיבות חדשות ומרגשות להודות לאלוקים עליהן.

מדובר בדברים שבגינן בכינו ועליהם התבכיינו...