משמעותה של המזוזה | לוי מגדיאל

• הדפסה
• דואל

היה זה לפני בארבעים שנה, באביב תשכ"ט.

הארץ געשה ורעשה על השערוריה הנבזית.

הנספח הישראלי לתרבות בשגרירות ישראל בלונדון, סופר משכיל ידוע שם, פירסם מאמר בעיתון היהודי היוצא לאו בלונדון ג'ואיש כרוניקל – Jewish Chronicie . במאמר זה הוא התבטא בלעג וקלס על מצוות המזוזה.

אפילו עורכי העיתונים החילוניים המרכזיים בארץ פירסמו מאמרים המוקיעים נמרצות את דברי הגידופים של הנספח, וגינו בכל תוקף את הפגיעה החמורה ברגשותיהם של כל תושבי הארץ היהודים, דתיים כחילונים.

לא נכנס כאן לכל פרטי הפרשה ההיא שעלתה לסדר היום הציבורי ע"י חה"כ דאז הרב ק.כ. זכרונו לברכה, מה שמעניין בסיפור זה דוקא תגובתו הנסערת של הציבור שאינו דתי, מדוע כ"כ כאבה לו הפגיעה במצוה היקרה במצות המזוזה, עד כדי סערת רגשות רבתי???

ההסבר טמון מתחת לסף ההכרה של היהודי הישראלי המכנה עצמו 'חילוני'.

הבה נשאל את עצמנו מהי בעצם משמעותו של הצו האלוקי לכתוב את פרשת "שמע ישראל" ופרשת "והיה אם שמוע" על קלף קטן, לגלול אותו, ולהצמידו לקורת ה'מזוזה', זו הקורה הסמוכה לפתח שהמשקוף נשען עליה. (הקורה הזו לכשעצמה מכונה, כידוע, בשם 'מזוזה'.) אנו שואלים ותמהים, מדוע בעצם לא העדיף נותן – התורה שנמקם את פרשיות הקלף הללו במרכז חדר מגורים לדוגמא,בצרה ממוסגרת? האם באופן שכזה היא לא תמקד תשומת לב רבה יותר???

כבר במצרים, כאשר עמדו העברים לצאת לשחרור מתחת לסבלות פרעה, נצטווה משה מפי הקב"ה להורות להם להזות (להתיז) מדמו של קרבן פסח, על המשקוף ועל שתי המזוזות. דבר זה מספק לנו רמז עבה, כי משמעות מיוחדת יש למקום הזה הקרוי 'מזוזה'.

ההסבר לכך הוא ברור ופשוט.

מקום המפגש של הדלת עם המזוזה, הוא המקום שבו בא לידי ביטוי בצורה כי מודגשת הניגוד המוחל בין הקבוע לבין המיטלטל. הדלת סבה על צירה – המשקוף והמזוזות קבועים בחוזקה על עומדם. כל האנשים חולפים בכניסתם לבית דרך פתחו של הבית. הקורה לעומת זאת, מייצגת את הקיר, את החומה עצמה – היא לא תזוז ממקומה לעולם – גם אם כל באי עולם יעברו על ידה שוב ושוב.

זהו, אפוא, פירושו של הביטוי 'מזוזה': להשמר והזהר לבל לזוז ולבל לנוע מהמקום כמלא הנימה: 'מזוזה'.

כאשר היהודי נוטל את הקלף הקדוש, ומצמיד אותו בחביבות לפתח ביתו, גם אם ביתו רחוק מלייצג בית יהודי במלוא משמעות הביטוי, הרי, למרות כל זאת, הוא מצהיר נאמנות: 'אני יהודי גאה!'

'כל באי עולם יכולים לנסות להסיר אותנו מנאמנותנו ומהקשר העמוק עם בוראו של עולם, אנחנו לא נוותר!, אימפריות חלפו ונגוזו, ממלכות נבנו וקרסו תחתם בקול נפץ עז, אך העם היהודי הנצחי, מסתכל בבוז ממרומי במות ההיסטוריה על כל המתרחש סביבו. הוא לא חש פחד כל שהוא. הוא משוכנע עמוקות: 'הכל תופעה חולפת – הכל נגוז ועבר! אמונתנו הנצחית היה-היתה והיה-תהיה חזקה ואיתנה לעד!'.

גם היהודי המכונה חילוני יודע ברורות, שהשמירה האמיתית על זהותנו כיהודים, תלויה במידת חוזק האמונה שלנו בבורא עולם, כשליט יחיד בעולמו. משום כך הוא יקפיד לקנות מזוזה אמיתית, כשירה למהדרין, שנכתבה ע"י סופר מומחה ויר"ש הבקי היטב בהלכות כתיבת מזוזה על פרטיה המסועפים, ויקבע אותה בתחושה של רוממות על פתח ביתו. הוא יכעס וייפגע עד מאד, כאשר שופכים דברי בוז על מצוה קדושה ויקרה זו, המעידה כאלף עדים על עוצמת אמונתנו בא-ל אחד שבחר בנו להיות לו 'עם סגולה'!

מים רבים לא יולו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה...(שיר השירים פרק ח')