מה שבְּני לא יודע | דוד שפירא

• הדפסה
• דואל

הפלורליזם הוא ערך יפה. לכבד כל דעה באשר היא, ממש הרחבת הדעת. הוא גם בסיסי מאד בתרבות המערבית. מאז ומתמיד שאלתי את עצמי האם היהדות מחבבת את הפלורליזם והפתיחות.

הגישה הרווחת בחינוך ילדים בדרך התורה היא ש"זכות הילד שלא לדעת". וכל כך למה? מה איכפת ליהדות מהרחבת הדעת? אדרבה, הבה נכיר לילדינו מגוון דעות והשקפות, ומתוכן תצוף ותעלה עליונותה ויופיה של היהדות.

זאת ועוד, בילדותי ידעתי מעט מאד על העולם הזה ותאוותיו. הורי מנעו ממני להחשף לכיעור ולדומה לו. וכשגדלתי ועמדתי על דעתי לא ירדתי לסוף דעתם. וכי מדיניות בת היענה זוהי דרך התורה? נעצום את עינינו, לא נראה, לא נשמע, וכך יגדלו ילדינו לתפארה. האמנם? אדרבה, נפקח את עיניהם, נפתח את אזניהם, ושירגישו בעצמם שדרך התורה היא הנכונה, וכל השאר הבל.

ואולי, חשבתי לעצמי, אולי התורה פוחדת מהתמודדות? אולי. אבל אם כך, אני כאדם בוגר ומבין מחויב לחשוף את ילדי לה-כ-ל. אם התורה אינה בטוחה בעצמה, מדוע שאצמצם את ילדי סביבה? אדרבה, שידעו את הכל ויראו הכל, וישקלו בעצמם את הדרך המתאימה להם. הרי האפשרות לבחור אפילו כתובה בתורה, הלא כן? הנה נתתי לילדי אפשרויות לבחור.

עד שהתגלגל לידי עלון תורני ומצאתי בו משפט שהאיר את עיני. וכך נכתב שם: "אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו (מתוך הגדה של פסח). השאלה מפורסמת, מה התועלת במעמד הר סיני בלא קבלת התורה? אמנם הכוונה שבהר סיני ראינו את הקב"ה פנים אל פנים והובררה לנו מציאותו בלא שום ספק". עד כאן נכתב שם.

וואו, זה נפלא. הובררה לנו מציאותו בלא שום ספק. בלא שום ספק. שמעתם?

אחזור שוב: ב-לא ש-ו-ם ס-פ-ק!

זה קרה לסב סב סבי, הוא ראה את הקב"ה והובררה לו מציאותו בלא שום ספק. הוא גם ראה את נתינת התורה. וידיעות מוחלטות אלו הוא העביר לבנו בעדות אישית, ובנו לבנו ובנו לבנו עד שסבי סיפר זאת לאבי.

פעם, כשהייתי קטן רציתי ללכת למכולת לבד. אבי הסכים. הוא נתן לי כמה מטבעות, ואמר: לך ישר ישר עד סוף הרחוב ואחר כך תפנה ימינה, כך תגיע למכולת".

כשחזרתי, שאלתי אותו: "אבא, לפני הפניה בסוף הרחוב היה הרבה פניות בדרך, למה לא סיפרת לי עליהם"? הוא חייך לעצמו וצבט לי בלחי.

אבי ידע שהדרך למכולת היא אך ורק בפניה בסוף הרחוב, למה לבלבל ילד קטן בכל רחובות העיר אם יש דרך אחת?

אבי ידע בידיעה ברורה מציאותו של הקב"ה בלא שום ספק, למה לבלבל ילד קטן בכל מיני דעות שונות ומשונות ובכל מיני תאוות העולם הזה, כשיש רק אמת אחת?

נכון, בתורה נִתנה אפשרות בחירה בין טוב לרע. אבל הבחירה אינה בין דעות שונות אלא בין האמת לשקר ובין האמת לכח היצר. ולכן כשאחנך את ילדי אשתדל לכוון אותם אך ורק לאמת היחידה כדי להקל מעליהם את קושי ההתמודדות. אל דאגה, ההתמודדות תגיע בסוף, אין אדם שניצול ממנה, אבל ככל שזמנה מתאחר כן ייטב, והסיבה היא, ששכלו של ילד אינו מפותח דיו כדי להתמודד עם מגוון דעות, וודאי וודאי שאין בכוחו להתמודד עם יצרים ותאוות.

אם נדחה את ההתמודדות לגיל מבוגר ובינתיים נפנים בקרבם את האמת שקבלתי בעדות אישית – תקל עליהם הבחירה באמת. התורה אינה פוחדת מהתמודדות, היא פוחדת להטיל ילד להתמודדות שאינו בשל לה.

אבי סיפר לי את מה שסב סב סבי ראה במעמד הר סיני. כעת אני יודע את מציאות ה' ואת אמיתות התורה בלא שום ספק. אתם ודאי מתארים לעצמכם שלבני אני מלמד רק את דרך התורה. למה לבלבל ילד קטן בשקרים ושטויות בזמן שאני יודע את האמת?