סוחר הזמין נסיעה אצל עגלון העיירה. יעד הנסיעה היה היריד הגדול בלייפציג והסוחר ידע שכדי להצליח למכור את סחורתו, עליו להגיע בשעה מוקדמת כדי שיוכל להציב את סחורתו במקום טוב.
כיוון שכך התנה עם העגלון תנאי כפול: אשלם לך רק אם נגיע בזמן, אך אם לא, לא אשלם לך.
ניאות העגלון והשנים יצאו לדרך.
אלא שהיו אלו ימי החורף הקשים וסערה פקדה את האזור. עם הסערה הגיעו הגשמים ולאחריהם השלגים, ותלאות המסע החלו להיערם עליהם ככדור שלג.
בתחילה התפרק גלגל העגלה, ולאחר שתוקן ניתק היצול ממקומו.
העגלון גידף וקילל אך הצליח לתקן את התקלה והמשיך בדרכו. אלא שקילומטרים ספורים לאחר מכן, מת אחד הסוסים.
שוב עברו שעות ארוכות עד שנמצא סוס חילופי. העגלה חולצה מהבוץ בו נתקעה, ויצאה שוב לדרכה. כעת המשיכה הנסיעה ללא תקלות, והשנים הגיעו אל לייפציג אל היריד.
אלא שהיה זה מאוחר מידי.
סוחרי היריד כבר עסקו בקיפול הדוכנים והקונים כבר מזמן לא נראו באתר.
הודיע הסוחר לעגלון כי עם כל הצער שבדבר אין הוא מוכן לשלם לו מאומה. יתירה מזו, עליו לשמוח כי הוא אינו תובע אותו על הכסף שהפסיד.
כך, אמר העגלון, אני אתבע אותך.
פנה העגלון לרב העיר ותבע את סוחר לדין תורה: הוא עשה את המאמצים, ואין זו אשמתו שאחרו את היריד.
הרב שמע את דברי הסוחר, ברר שוב את התנאי שסוכם בין שני הצדדים ופסק לטובת הסוחר.
כעס העגלון ואמר: זה הוא דין תורה?!
כן, השיב הרב, כך הוא דין התורה.
ומתי ניתנה התורה, שאל העגלון
בחודש סיוון, ענה הרב.
כעת הכל מובן אמר העגלון. התורה ניתנה בימי הקיץ, בהם הדרכים מיושבות ואין כל מניעה לנסוע בנחת. אכן אילו היה ניתנת התורה בחודש שבט למשל, מסתבר כי משה רבינו היה כותב אחרת בתורה, ומזכה אותי בדין התורה.
סיפור זה מהווה משל מצויין לאותם טענות כי הצעידה בדרך הישר והטוב היא תלויית זמן, מקום, נסיבות, ואנשים.
מי לא מכיר את המשפט הבא: אילו רק הייתם מכירים את האיש, את המקרה, את המצב וכו' הייתם מסכימים איתי שכך היה צריך לעשות.
זו השקפה שאינה נכונה. הדרך הישרה והטובה – נכונה תמיד, ועל האדם לצעוד בנתיבה מבלי להתחשב במשתנים חדשים שעשויים להאיר את התמונה, לדעתו, באור אחר.