גדולה הכנסת אורחים | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

רבי נפתלי מרופשיץ הגיע באחד ממסעותיו לעיירה קטנה כדי לאסוף כסף לפדיון שבויים.

 

באותם ימים לא היו יהודים מרוכזים במקום אחד, כך שהרבי ומשמשו נאלצו לכתת את רגליהם למרחקים מבלי להתחשב בפגעי מזג האוויר הקשים. חורף קיץ, קור חום, יום ולילה.

 

באותו יום הגיע רבי פנחס לביתו של יהודי אחד, והלה ברגע שראה מבעד לחלון את הרבי חשש שהביקור יעלה לו לא מעט כסף, ומיהר לבקש מאשתו את הסולם.

 

הוא טיפס על הגג כיסה את עצמו בקש.

 

כאשר היה שבע רצון מהמחבוא סימן לאשתו שתפתח את הדלת. האשה פתחה ופשטה את ידיה: מה אעשה שבעלי אינו בבית?!

 

בכל אופן שאל הגבאי, אולי ניתן להיכנס לנוח וללגום כוס תה? הגענו מדרך ארוכה.

 

האשה הסכימה ברצון, והאורחים המתינו בסלון להרתחת המים.

 

אלא שאז הבחין רבי נפתלי בעינו החדה כי הסולם אינו מונח ממש במקומו, וכי יש מעט קש בתחתיתו.

 

הוא ביקש מהגבאי לעלות ולבדוק מה קורה, וזה טיפס ומצא ערימת קש. הזיז מעט, וגילה נעליים, גרביים, מכנסיים, וכו' עד שגופו ופניו המבויישות של בעל הבית נחשפו.

 

הוא החל להתנצל ולנפק תרוץ כלשהוא, אך רבי נפתלי אמר לו: אינך צריך להתנצל, בזכותך למדתי פשט במאמר חז"ל.

 

כתוב שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה.

 

והשאלה המתבקשת היא: האמנם, האם עד כדי כך?

 

אולם כעת הכל מחוור.

 

כאשר משה רבנו היה בסנה נאמר כי הוא הסתיר את פניו מפני השכינה. כלומר כאשר רואים את השכינה מסתירים את הפנים. אולם כאשר רואים את האורחים, מתברר, מסתירים את כל הגוף.

 

[על פי דברי הרב לוינשטיין]