חשיבותה של הבריאות בתורת ישראל | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

 

יש מן הטועים שתורת ישראל מטיפה לעינוי הגוף, לכתישתו ולייסוריו. לפי טענות חסרות בסיס אלו, אין הקב"ה חפץ בבריאותם של בריותיו, ואדרבה לחולאים יתרון רב על פני הבריאות. זו היא טעות יסודית. בתורה ובחז"ל אנו מוצאים חשיבות רבה לריפוי ולשמירת הגוף. הרב זכאי בספרות 'בריאות טובה' מביא על כך מספר דוגמאות.

 

מסופר בתלמוד רב הונא שאל את רבה בנו מדוע אינו הולך לשיעוריו של רב חסדא ש"שמועותיו מחודדות"? השיב רבה ואמר לשם מה אלך אל רב חסדא, הלא כאשר אני הולך אצלו הוא מדבר אתי במילי דעלמא - עניינים של בריאות הגוף!

ענה רב הונא לבנו בתמיהה: הוא עוסק בחיי הבריות, ואתה קורא לכך ענייני העולם?! כל שכן שעליך ללכת ללמוד אצלו! [שבת פב].

 

למדנו מדברי התלמוד, את ערך שמירת הבריאות, שלא זו בלבד שאין העיסוק והלימוד בענייני בריאות הגוף נקראים 'מילי דעלמא' אלא אף יש עדיפות למי שמתבל את דברי התורה בענייני בריאות, וכפי שאמר רב הונא לבנו: "כל שכן שעליך ללכת ללמוד אצלו".

 

ומסופר במדרש, מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבא שהיו מהלכים בחוצות ירושלים והיה עמהם אדם אחד. פגע בהם אדם חולה, אמר להם: רבותי אימרו לי במה אתרפא? אמרו לו עשה לך כך וכך עד שתתרפא.

 

אמר להם אותו האיש שהיה עמהם: מי היכה אותו בחוליו?

אמרו לו: הקדוש ברוך הוא.

אמר להם: ואתם חכמים הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא היכה ואתם מרפאים, אינכם עוברים על רצונו?

אמרו לו: מה מלאכתך?

אמר להם: עובד אדמה אני, והרי מגל בידי.

אמרו לו: מי ברא את האדמה מי ברא את הכרם?

אמר להם: הקדוש ברוך הוא.

אמרו לו: אתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואתה אוכל פירות שלו?

אמר להם: אינכם רואים המגל בידי אילולא שאני יוצא וחורשו ומכסחו ומנכשו לא העלה הכרם מאומה.

אמרו לו: שוטה שבעולם ממלאכתך [כלומר – מימיך] לא שמעת מה שכתוב 'אנוש כחציר ימיו'? כשם שהעץ אם אינו נזבל וננכש ונחרש, אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים אינו חי והוא מת, כך הגוף הוא העץ, הזבל הוא הסם, איש האדמה הוא הרופא [מדרש שמואל ז, א].

 

מה למדנו מדברי המדרש הללו? שאמנם החולי הוא בגזירת השם יתברך, אך חובה קדושה מוטלת על האדם להתנהג לפי כללי הטבע ולפי כללי הרפואה, ובנוסף לזה יעתיר בתפילה לפני ריבון עולמים שישלח לו את הרופא הטוב והרפואה הטובה, שיהיו שליחים טובים ונאמנים.

 

וכבר העיד לנו הרמב"ם בהלכות דעות וזה לשונו: הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה".

 

אומר בעל 'משנה הלכות': הרי עד כמה דקדק הרמב"ם בלשון ש"אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה", והצדיקים היו אומרים: נקב בגוף עושה נקב בנשמה ולכן שקדו חכמינו ז"ל לשמור על בריאות הגוף.