שמות וחשיבותן בלשון הקודש | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

לשם ישנה חשיבות רבה, וכאשר אנו קוראים לאדם בשמו אנו מכבדים אותו ומעניקים לו יחס לו הוא לא זוכה כאשר אנו פונים אליו ב – הי, סליחה, גבר, מה קורה....

הרב לויינשטיין מסביר כי טבע האדם הוא שאינו יכול להעלות על דל שפתיו את שם שונאו.

איך אנחנו יודעים זאת? אצל שאול המלך, אנו מוצאים שכאשר שאול המלך כעס על דוד, הוא פונה לבנו יהונתן ואומר לו: "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם"? [שמואל א', כ].

ועל כך עונה לו יהונתן: "נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם". שאול מגיב ואומר: "הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי".

שאול מחמת איבתו לדוד אינו מזכיר את שמו של דוד ומכנהו בשם אביו. ואילו יהונתן אוהבו של דוד קוראו בשמו.

ואמנם כאשר דוד מתנה את צערו על הוא אומר: "עד מה כבודי לכלימה" [תהלים ד], כלומר עד מה כבוד אתם מכלימים וקורין אותי בן ישי עלום אין לי שם? [מדרש תהלים].

דוגמא נוספת היא אצל השבטים הקדשים. הם כידוע מכרו את יוסף, אולם למרות זאת אין במעשה זה כדי לפגום מאומה ממעלתם כי כל מעשיה נעשו על פי דין, ואף הקב"ה הסכים עמם. וכך דרשו בחז"ל: וישלחהו מעמק חברון – אמר רב אחא שהלך להשלים אותה העצה  העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין חבר הנראה [אברהם אבינו] שהיה קבור בחברון – ועבדום וענו אותם.

ומנין לנו שהקב"ה הסכים עמהם והם נחשבים בעיניו לצדיקים גמורים?

על כך אומר הכתוב: ואלה שמות בני ישראל, מיד בפתיחת ספר שמות לאחר ירידתם למצרים. הכתוב מונה אותם בשמותיהם אחד לאחד – ראובן שמעון לו ויהודה וכו' להודיע חיבתן לפני המקום.

נקודה נוספת מעניינת הקשורה לכך היא השם 'ישראל'.

בשם זה רמוזים כל האבות והאימהות של עם ישראל שכן ראשי התבות שלהם הם: אברהם יצחק יעקב, שרה רבקה רחל ולאה. ומאחר ששמותיהם של האבות כלולים בשם זה אנו מכונים 'ישראל'.

שם מרכזי באומה היהודית הוא משה רבינו כידוע. הסיבה שהוא נקרא בשם הזה היא משום שבתיה בת פרעה הצילה אותו מן היאור ואמר: 'ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו'.

חז"ל שואלים מנין ידעה בתיה את לשון הקודש [כי מן המים משיתיהו], הלא מצרית היתה?

הבן איש חי מגלה כי השם משה הוא שם מצרי. שכן מים בלשון המצרית נקראים 'מו'. ומשייה נקרית 'שה'. ומכאן משה, כלומר משיתי אותו מן המים. בלשון הקודש הוא היה צריך להיקרא 'נמשה' על שם שנמשה מן המים.

מן הראוי לסיים כאן את המאמר על 'שמות' עם דבריו של הרש"ר הירש המתייחס לשמותיו של הקדוש ברוך הוא, וכך הוא כותב:

קריאת שם לחפץ, הינה קביעת מקומו בתחום הכרתינו, מורה על שיוכו מבחינה מושגית... כל ידיעתינו את ה' אינה אלא ידיעת 'שמותיו של הקב"ה'. והשמות בהם אנו מכנים אותו, משקפים את מושגינו על הנהגתו אותנו ואת יחסינו אליו (רש"ר, שמות ג, ד).

כלומר כאשר מזכירים את אחד משמותיו של הקב"ה אנו תופסים באמצעותו את הנהגת ה' אותנו ואת היחס אליו כפי ששם זה מבטא.