כשעושים רק את המינימום | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

כמו רבים אחרים גם וולוול רצה לחתן את בתו עם בן תורה. עלה לישיבה וביקש מראש הישיבה חתן מובחר, תלמיד חכם שאותו גם יכלכל ויפרנס על שולחנו הגדוש.

ואמנם הוצע לוולוול בחור חמד, בן תורה ותלמיד חכם, אולם וולוול רצה לחתן את  בתו עם תלמיד חכם, אבל לא רצה שהוא יהיה תלמיד חכם. כלומר הוא רצה רק שהבריות ידעו כי חיתן את בתו עם בחור ישיבה, אך למעשה היה שמח אילו היה יוצא לעבוד ולסחור.

בינתיים התחתנו בתו של וולוול והתלמיד חכם, והחותן הבטיח לכלכל את הזוג במשך עשר שנים – הבטחה ממנה ניסה רק להתנער.

באחד השבתות הוא שומע את בעל הקורא קורא 'יום לשנה יום לשנה', והסביר הרב כי בני ישראל נדדו ארבעים שנה במדבר כי מול כל יום שהמרגלים תרו את הארץ, נענשו בשנה אחת.

יום לשנה – יום כנגד שנה.

אורו עיניו של וולוול והוא ניגש לחתנו ואמר לו: הרי אכלת על שולחני כבר עשרה ימים, ויום הוא כנגד שנה, אם כן אכלת עשר שנים ואיני חייב עוד לפרנס אותך צא לעבוד.

טיעון למדני ללא ספק.

אבל החתן השנון לא התבלבל והוא אמר: אין בעייה תן לי את דמי הנדוניה ולך חפש לך חתן אחר.

מה זה? שאל החותן.

אנו מתגרשים! השיב החתן.

מדוע? הזדעק הכפרי השוטה.

כי שהיתי עם בתך עשר שנים ולא ילדה, הרי הייתי אתה עשרה ימים, יום מול שנה לשיטתך וממילא כבר עברו  עשר שנים ועדיין אין לנו ילדים, אני רוצה להיפרד.

טוב טוב, אמר מהר החותן תמשיך ללמוד, לא אמרתי כלום.

הרב גלינסקי שסיפר את הסיפור הזה הוסיף וסיפר כי אשה אחת אמרה לחברתה כי חתנה נסע לטיול והשאיר את בתה עם ארבעה ילדים. כזה חצוף....

ומה עם בנך שמעתי שגם הוא נוסע לטיול ומשאיר את אשתו לבד  המשיכה החברה לשאול, לא מה פתאם מחתה ההחברה הוא לא משאיר אותה לבד – הוא משאיר אותה עם חמישה ילדים....

אומר הרב, אנחנו מלאים טרוניות כרימון על בני משפחתינו שלא עושים עבורינו את המינימום שאנו עושים עבורם. איזו חוצפה...

כאשר אנו פונים אל הבורא אנו מוחים – למה חסר לנו דבר פלוני וכואב לנו איבר פלוני? למה אשרינו ובריאותינו אינם מושלמים?

אבל מה אתם עושים עבור הקדוש ברוך הוא?

ומה אנו עונים – נכון אנחנו לא מושלמים, אבל אנחנו עושים את המינימום.

אז מה הטרוניה כשגם הוא עושה עבורינו את המינימום???