דרשתו של מי מצאה חן יותר בעיניו של רבי ברוך הדיין? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

בתהילים נאמר: "הוצק חן בשפתותיך" [מה ג].

בספר 'אוצרות האגדה מביא בעניין זה מעשה נאה.

רבי יהודה ליב עריל - בעל אפיקי יהודה, ורבי יעקב  -המגיד מדובנא הזדמנו פעם ובאו שניהם למינסק לדרוש שם בבית הכנסת הגדול.

מפני גודל ענוותנותם התחילו מתווכחים ביניהם מי ידרוש קודם?

כל אחד מהם חשב שחברו גדול ממנו בתורה ובמעשים טובים ולו משפט הבכורה להיות דורש תחילה.

התערב בדבר רבי ברוך דיין ממינסק [מי שהיה תלמידו של הגאון מוילנא] ופסק להלכה כי מי שבא ראשונה למינסק הוא יהיה הדרשן הראשון, ומכיוון שרבי יהודה ליב בא מקודם - ידרוש הוא ראשון וכך אכן היה.

רבי יהודה הצטיין כדרכו בהקדמותיו ההגיוניות, בחקירותיו בלשון המקרא, ובסגנונו המלוטש. כשגמר את דרשתו שמעו השומעים את קולו של רבי ברוך דיין שקרא מתוך התפעלות: טוב! טוב!

אחריו עלה רבי יעקב המגיד מדובנא על הבימה, והתחיל את דרשתו בביאור כתובים ומאמרי אגדה על ידי משלים מחוכמים כדרכו הוא, והקסים את קהל שומעיו בסגנון דרשתו בלשון למודים שלו וגם בביאוריו שהיו נוחים להתקבל על הלב.

לאחר שגמר דרשתו פנה קהל השומעים לרבי ברוך דיין לשמוע את חוות דעתו על דרשתו של המגיד מדובנא, והוא ענה בקצרה: אמת! אמת!

שמע המגיד מדובנא את השומעים מתלחשים זה עם זה: דרשתו של מי מצאה יותר חן בעיני רבי ברוך דיין? שמלבד גדולתו בתורה היה גם חכם מחוכם.

ניגש רבי יעקב אליהם ואמר להם: למה אתם מתלחשים ומתווכחים והלא זוהי משנה מפורשת ברכות פרק ט' משנה ב', על שמועות טובות [על דברים טובים ונעימים] אומר ברוך: הטוב והמטיב [ומכאן אמירת 'טוב טוב'].

ועל שמועות רעות - על דברים וחידושים שאינם כל כך טובים אומר ברוך דיין: האמת ['אמת אמת'].