עד כמה יש לשמוח על אי עשיית עבירה? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

כאשר עושה אדם מצווה שמח הוא בה, ונמלא אושר על הזכות שהתגלגלה לידו, אולם מהסיפור הבא שסיפר הרב אהרן זכאי ניתן ללמוד כמה יש לשמוח גם על מניעה מעבירה.

סוחר יהודי אחד היה גר בעיירה שסמוכה לעיר פרשבורג. סוחר זה היה עשיר גדול אך כגודל עושרו כן גודל קמצנותו. לקבל ממנו סכום כסף לצדקה או לצרכי צבור קשה היה כקריעת ים סוף.

אלא שימי השפע של הסוחר לא ארכו כי הנה נהפך עליו הגלגל והוא הפסיד את כל כספו. הגיעו הדברים לידי כך שהלחם אזל מביתו, אך אז סרבו בני העיירה לסייע לו שכן זכרו היטב כיצד נהג הוא עמם בימי עושרו וקמצנותו.

כשנוכח האיש כי בני עיירתו לא יושיעו אותו בעת צרתו קם ונסע לפרשבורג לשאול בעצתו של החתם סופר. בא אל הרב והנה עלה בדעתו רעיון לבקש הלוואה מן החתם סופר. שטח את מצוקתו באזני הרב וסיים: אנא רבי יציל נא אותי ואת שמונת ילדי התלויים על צווארי. הנה היום הזדמן לי עסק טוב ואילו היו בידי אלף זוזים יכולתי לבצע את העסקה, ובעזרת השם להרוויח ממון. ילווה נא לי הרב את הסכום הזה ובעזרת השם אחזיר לו את הכסף במהרה.

שמע החתם סופר את תחינתו של האיש ואת בקשתו ולבו נכמר, הן בידו לסייע לנפשות מישראל וכיצד יוכל להשיב ריקם את פני האיש המבקש? את כל כספו ייתן לו לאיש.

אך לפתע נזכר כי אין בידו אפילו מטבע אחת, הן רק אתמול חילק לעניים את כל כספו, ומנין ייקח כסף לעזור לאיש היושב כאן לפניו? בכל אופן החליט לעזור לו, קם ממקומו ניגש לארון והוציא כמה כלי כסף יקרים. מסרם לסוחר שירד מנכסיו ואמר לו: מכור את הכלים הללו ובעזרת השם תזכה לברכה והכסף שתשיג תמורתם יביא לך הצלחה מרובה.

קשה לתאר כמה מאושר היה האיש בשובו לביתו. הוא מכר את הכלים שקיבל מהחתם סופר וקנה בכסף סחורה. ברכת החתם סופר התקיימה והאיש עשה חיל בעסקיו. עד מהרה השתפר מצבו הכלכלי והוא שב והיה עשיר כבתחילה. יום אחד הגיע הסוחר לפרשבורג ושם פעמיו אל ביתו של החתם סופר וכשעיניו נוצצות ומביעות אלפי תודות אמר לרב: רבי קדוש אני הוא אותו סוחר שמסר לו הרב את חפציו היקרים. ברכתו של הרב התקיימה והשם יתברך שלח ברכה והצלחה בעסקי, ועתה באתי להחזיר את החוב.

שלף הסוחר כסף מכיסו את סכום שוויים של הכלים שמכר בשעתו הושיט את הכסף לרב, ואחר אמר גם מתנה הבאתי לרב כאות תודה על שהציל אותי ואת בני ביתי מחרפת רעב. הוא הוציא מכיסו קופסה נאה, פתח את הקופסה ומתוכה התנוצצה לה אבן חן יקרה.

"יואיל נא הרב לקבל את תשורתי", אמר, והגיש לחתם סופר את האבן היקרה. נטל החתם סופר את האבן בידו והתבונן בה בעין בוחנת אל מול האור. איזו אבן נפלאה מלמל, והביט בזהרורי האור המרהיבים שהפיצה האבן מלאכת מחשבת, מחירה בוודאי עצום ורב.

שוב הניף את האבן אל מול החלון ממנו בא האור, ושוב השמיע קריאות התפעלות. איזו אבן נפלאה איזו אבן נפלאה. באותה עת שהו בחדר כמה מתלמידיו של החתם סופר, הללו עקבו בהשתאות אחר רבם המתלהב מאבן החן, ומשראו כי הרב ממשיך להתפעל ולהתרגש לחשו זה לזה: רבית, רבית, נשך, איך הרבי מרשה לעצמו ליטול את האבן ולקחת רבית – התפלאו.

בינתיים מוסיף החתם סופר להתלהב ממראה האבן היקרה, ככל שגברה התפעלותו כן גברו הלחישות הנרגשות שבאו מצד תלמידיו עד אשר הגיעו קולות הלחש לאזניו, ובין הלחישות רועמת במיוחד המלה רבית.

הפנה החתם סופר מבטו לעבר תלמידיו, בת צחוק השתפכה על פניו ובקול מלא חיבה פנה אל התלמידים: נו אמרו אתם מתי היה מזדמן לי לקיים את המצוה של איסור נטילת רבית? והמשיך, הקדוש ברוך הוא זימן לי את האבן היקרה הזאת וזוהי רבית.

יפה היא האבן להפליא ולערכה הכספי אין ערוך, ואני ברוך השם מקיים מצוה ואיני נוטל אותה, איני נוטל את הרבית, וכי לא אשמח בשל כך? קח לך רבי יהודי את האבן היקרה, פנה החתם סופר אל הסוחר שעמד נדהם בפינת החדר. אתה לא התכוונת חלילה להרע לי, אתה רצית באמת להודות לי באמצעות המתנה. ייתן השם ותעשה חיל בעסקיך גם בעתיד, ובמלים אלו הניח החתם סופר את האבן הטובה בידי בעליה הסוחר.