להבחין בין יום ובין לילה | נפש שמשון

• הדפסה
• דואל

"ברוך אתה ה' א-לוקינו מלך העולם אשר נתן לשכוי הינה להבחין בין יום ובין לילה"
בסדר "ברכות השחר" שאותו אומרים בכל בוקר, הברכה הראשונה היא לתת תודה לקב"ה שנתן לשכוי (תרנגול) בינה לקרוא קוקוריקו.

מדוע זו הברכה הראשונה שקודמת למשל לברכת "פוקח עוורים", ומה טמון בברכה זו.

ההסבר הפשוט לברכה זו, לברך את הקב"ה על התכונה החשובה ביותר שנתן לנו – השכל.

האם היה עולה בדעתנו לברך על זה? לא בטוח. זהו דבר שנראה ברור מאליו, אבל זוהי המתנה היסודית ביותר שניתנה לנו, והיא המאפשרת לנו להבין ולהודות על כל השאר.

כמה עלינו להודות לאלוקים על שאנחנו "נורמליים"! אדם יכול לחיות חיים שלמים בלי להרגיש את המתנה הגדולה הזו ולהודות עליה. הלוא הפער הפסיכיאטרי בין שפיות לחוסר שפיות הוא כחוט השערה! ואנחנו חווים כל כך הרבה משברים: כעס, קנאה, שנאה ועוד ומצליחים להמשיך הלאה בצורה מאוזנת!

אך בברכה זו טמון עומק נוסף. אנחנו מברכים על הבינה. בינה היא היכולת להבין דבר מתוך דבר, להסיק מסקנות. זאת ועוד "להבחין בין יום ובין לילה" יום זהו ביטוי לכל מה שטוב בעולם לילה מבטא את כל החושך והרע בעולם. פעמים רבות אנחנו נזדקק להרבה שכל בכדי להבדיל ולהבחין ביניהם.

הקב"ה נתן לנו את השכל והחכמה להבדיל בין טוב לרע ולהבין מה חשוב יותר בחיינו. ובעיקר להבדיל ולהבחין בין אמת לשקר. החשיבות הגדולה של היכולת הזו היא הגורמת לה להיות הברכה הראשונה בכל בוקר.

מצד שני עלינו להתבונן בכך שתפיסת המציאות משתנה בין בני האדם. התכונה הזו היא שגורמת לי להרגיש שמה שאני רואה ומבין זוהי המציאות. מאידך גם אדם אחר רואה דברים אחרים ומשוכנע שהמציאות היא אחרת.

אם כן מה היא המציאות האמיתית? המציאות האמיתית אינה מה שאני רואה, גם לא מה שהדג רואה וגם לא מה שמלאך רואה. כולנו רואים מציאות מוגבלת ברמה כזו או אחרת. היחיד שרואה מציאות אמיתית זהו הקב"ה. התפקיד שלנו הוא להתיישר מול המצפן שלו – התורה שנתן לנו. ככל שנלמד יותר נוכל לדבוק באמת זו עד שתהיה חלק מאיתנו.

על פי ספרו של הרב פינקוס זצ"ל