במלחמה כמו במלחמה | מערכת האתר

 "אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה"

[תהילים לב]
 
מה משמעותם של מלים אלו הלקוחות מספר התהילים? מהו נשוי פשע, ואיזו חטאת מכסים, ומדוע נחשב הדבר למעלה עד שהכתוב קורא עליו 'אשרי נשוא פשע' וכו'.
 
האדמו"ר מבעלז ז"ל ממשיל על כך משל מחיי הצבא והמלחמה. כאשר חיל קרבי נפצע במלחמה, אם לא מדובר בפצע שמנטרל אותו, הוא ממהר לחבוש את הפצע באיזושהיא תחבושת מאולתרת וממשיך להילחם. החיילים גבורי המלחמה, מעולם לא יעצרו לבדוק האם הפצע טופל כראוי, האם יש למרוח עליו משחה מסויימת, והאם הטיפול נערך לפי כללי ההיגינה והחיטוי. הדאגה היחידה העומדת בפני הלוחם היא שהפצע לא יזוב דם, וכי הוא לא יפריע לו או יעכב אותו בהמשך המלחמה. עם סיומה של המלחמה, יפנה הפצוע לקבלת טיפול רפואי הולם עד שהפצע יתרפא לגמרי.
 
האדם, נמצא כל העת במלחמה. אין לו מנוחה מיצרו, מדחפיו וממאוויו. המלחמה היא כה עזה עד שהמסילת ישרים מציין כי האוייב כלומר היצר הרע מחכה לו 'מלפנים ומאחור' כשהמשמעות היא לדעת המפרשים היא שהיצר עלול להופיע בפני האדם הן כמפתה לדבר עבירה והן במסווה של מצווה שמובילה בסופו של דבר לעבירה, וכגון התחזקות בתפילה או בלימוד כאשר ה'מצווה' הזו מגיע על חשבונו של הזולת, פוגעת בו ומצערת אותו, ועל כך המליצו את הברכה בתפילת הערב "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". מכל מקום, מאחר שהאדם נמצא בקרב יומיומי, עליו לדעת שהוא עלול בהחלט להיפצע, להיכשל וליפול ברשתו של היצר. במצב כזה, אסור לעצור, להתייאש, להיכנס למרה שחורה ולהתאבל על ה'פצע'. יש להמשיך הלאה בקיום המצוות ובעבודת ה', ורק אחר כך להתבונן מה ארע, וכיצד ניתן לתקן.
 
במונחים פיזיקליים אנו מכירים את המושג 'כח ההתמדה'. כאשר מסה כלשהיא נמצאת בתנועה נדרש כח נגדי אחר להפסיק את התנועה הראשונית. אם לא יופעל כח חיצוני על התנועה הראשונית, ימשיך החפץ לנוע ללא הפסקה. כאשר האדם נמצא במסלול של קיום מצוות ועבודת ה', הוא מייצר לעצמו 'כח התמד' שלא ניתן לעצרו. היצר, הדחפים, והתאוות, הם כוחות מנוגדים, חיצוניים, שמנסים להפריע, לעצור ולייצר מסלול חדש. האדם מצידו צריך להיזהר לא לעצור, לא לחדול מהאינרציה הרוחנית בה הוא נמצא ולא לאפשר לאותם כוחות דריסת רגל.
 
אלו איפא דברי דוד המלך: 'אשרי נשוי פשע', אשרי חלקו של אדם שעל אף שמעד הוא נושא אתו את הפשע ופועל בדרך של 'כיסוי חטאה' הוא מכסה אותו באיספלנית זמנית ומאולתרת ולא עוצר וקוטע את מהלך חייו בעבודת ה' עד שימצא את הזמן לשוב ולתקן את המשגה באופן מסודר.