"האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", ומה חשב הקב"ה? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, הבדלו מתוך העדה הזאת, ואכלה אותם כרגע, ויפלו על פניהם ויאמרו: אל אלוהי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?

 

וברש"י: יודע מחשבות, אין מדתך כמידת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה, אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס, נפרע מכולם, אבל אתה, לפניך גלויות כל המחשבות, ויודע אתה מי החוטא, האיש אחד הוא החוטא, ואתה על כל העדה תקצוף? אמר הקב"ה: יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא.

 

הקב"ה מחליט כי יש חס ושלום לכלות את כל כלל ישראל, ומשה רבינו בא בטענה פשוטה בתכלית: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף"? והקב"ה לכאורה חוזר בו.

 

וצריך להבין, שואל הרב אזרחי, מה היתה התפיסה הראשונה? כלום יושר פשוט זה שלא כולם צריכים למות בחטא האחד, נעלם מאת בורא העולם?

 

וראה איזו הקדמה הקדיש משה רבינו לפני טענת ברזל זו: אל אלוהי הרוחות לכל בשר. מה התכוון לומר בכך משה?

ורש"י ביאר, כי הכוונה שאין מידות הקב"ה כמידות בשר ודם, שכן הקב"ה יודע להבחין בין אשם לבין זכאי, וכל זה נכלל בכתוב 'אל אלוהי הרוחות'.

 

כן, כולם אחראים

והאמת היא, כי שורת הדין והיושר השמימי, ישר הוא מ'ישרינו' שלנו.

 

כי אמנם כך היא המידה, וכך צריך להיות, כי אף אם איש אחד בלבד יחטא בכל זאת, מן הדין הוא לקצוף על כל העדה.

דין אמת כך היה צריך להיות, שכן זו האחריות וכך צריכה שתיראה ערבותם של ישראל זה לזה. כולם קשורים וכרוכים האחד בשני לטוב ולמוטב.

 

אם חטא האחד, משמע כל העדה לא עשתה את המוטל עליה, לכולם חלק בחטאו של האחד. לא ייתכן כי עדה אשר שלמה היא עם הקב"ה ועם שלוחיו הנאמנים, יצוף מתוכה קורח. כולם אחראים כולם ערבים.

 

רק בוחן כליות ולב, בורא כל בשר ורוח יכול להבחין ולהפריד ולמיין כל אחד  ואחד. לבדוק מה היא מידת מעורבותו של כל אחד, מי בכלל הקצף ומי לא.

 

לכן הפנייה ל'אל אלוהי הרוחות לכל בשר' היא בדיוק בנקודה הזו: הקב"ה יודע מי נכלל בדיוק בעוון, ורק הוא יודע להפריד ולמיין. אבל מעיקר הדין כאמור, הערבות והאחריות היא על כולם, ורק פנייתו של משה הצילה את שאר העם.