ההיפך מקורח: לראות את הנולד | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה [רש"י טז].

אמר להם ריב"ז: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם, רבי אליעזר אומר עין טובה, רבי יהושע אומר חבר טוב, רבי יוסי אומר שכן טוב, רבי שמעון אומר הרואה את הנולד, רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך, שבכלל דבריו דבריכם [אבות פ"ב].

 

הכל נכלל בלב טוב. עין טובה, חבר טוב, שכן טוב, וגם הרואה את הנולד, הכל בכלל דבריו דבריכם – מסביר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי'.

והנה גם אם ניתן להסביר את ההכללה של חבר טוב ושכן טוב בכלל הלב טוב, אבל איך ניתן להבין את ההכללה של הרואה את הנולד? האם לב טוב רואה יותר את הנולד מלב רע?

 

אכן, יש קודם כל להבין מהי המעלה המיוחדת שיש בראיית הנולד.

 

לכשנעיין ניווכח כי אילפו אותנו דעת וגילו לפנינו דרך ישרה, כי לעולם יש לתור אחר הנולד. הדבר אמור כלפי כל מעשה ופעולה, כי לכל מעשה ופעולה יש נולד. כל אחד מהם מוליד. שאלת השאלות היא כיצד יראה הולד, בריא או חולה?

אבל עצם העובדה כי העשיה או הפעולה היא גם הריון, בזה אין כל ספק. וכשמדברים על פעולה או מעשה, ודאי הכוונה היא גם לדיבור או למחשבה.

 

שכן כל אלו הרי תוצאות המה, והאדם אחראי לתוצאות. אין לו אלא להיות חכם ולראות את הנולד. ככל שהנולד יהיה ברור יותר יש בטחון רב יותר בשמירת מסגרת המעשים.

 

לפיכך לא די ב"ידיעת הנולד "אלא ב"ראייתו", כדי שיעמוד הנולד וירתיע ויאיים: בן אדם הזהר, הנה זאת היא תוצאת מחשבתך, המפלצת הנולדת מהריונך. הזהר בן אדם אל תיגש אל הדיבור, אל המחשבה, קל וחומר לא אל המעשה, פן יישרך אחריך המעשה שאתה בעצמך הגית. תישרך אחריך המפלצת שאתה בעצמך הרית.

 

ראיית הנולד חכמה גדולה היא, מעטים זוכים לה, כושר זה מצריך לא רק כשרון וידע, אלא בראש וראשונה בינת דבר מתוך דבר, שכן בינת דבר מתוך דבר נולד הוא, ורק חכם רואה את הנולד.

 

ראיית הנולד מצריכה קודם כל ובראש וראשונה ישרות. ישרות של מחשבה, ישרות של חשבון.

לא תיתכן ראיית הנולד מתוך חרך צר של אנוכיות. לא תיתכן ראיית הנולד כשהרואה נוגע, מנוגע.

לא תיתכן ראיית הנולד כשכולו רקוב ברקב של מדות נגועות.

 

לא תיתכן ראיית הנולד מתוך לב רע, שכן לב רע הוא נגוע ונוגע, מי שאינו נוגע בדבר בעל לב טוב הוא.

 

ברור איפוא כי אדם שיש לו לב טוב, גם רואה את הנולד כי הטוב הוא היפך הנוגע. הטוב מתחשב לא רק עם עצמו ואנוכיותו, אלא בזולתו ובאידיאל. הטוב משוחרר משוחד האגואיזם, ורואה את הנולד.

 

זהו שאמרו חכמים כי בעל מדות טובות, ערובה יש בו לא רק לטוב וליראת שמים, אלא לישרות שכל וישרות דרך.

 

ברור איפוא כי "בכלל דבריו דבריכם".