משנכנס אדר - מרבים בשמחה | עיונים במועדים

• הדפסה
• דואל

קבעו חז"ל (תענית כט, א): "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". כבר עמדו רבים וטובים על לשון הזהב של חז"ל: "משנכנס אדר וכו'". אחר שיותר מסתבר הלשון: "משהגיע חודש אדר". כי הרי המאמר מתייחס לחודש, כלומר, משהגיע חודש אדר בגלגל החדשים מרבין בשמחה, ומהו איפוא הלשון "משנכנס", לאן הוא נכנס, ובודאי דברים בגו.

בספרי החסידות האריכו לבאר בטוב טעם: אשר הלשון "משנכנס" אדר בא להורות, כי את חודש אדר על כל משמעויותיו הרבות והייחודיות, ראוי לאדם להכניסם ולהפנימם בתוך עצמו, וממילא "מרבין בשמחה", כלומר שעניינים אלו סגולתן לגרום לו להשראת הנפש, ופועל יוצא מכך שלבו יעלה על גדותיו, ושמחה אמיתית ופנימית תפרוץ מתוכה.

ומה הם אותם עניינים הללו הרלוונטיים בייחוד דווקא בחודש אדר, ושאותם צריך להכניס ולהשכין בקביעות בקרבנו, כדי שיגרמו לנו להרגיש ש"מרבין בשמחה"?

הנה מלבד הנס הגדול שנעשה לעם ישראל בהצלתן מגזירת כליה שנגזרה עליהם על ידי המן ואחשורוש, נס שהיה כולו בהסתר בתוך הטבע במהלך ממושך שגרם לרווח והצלה לעם ישראל, ובודאי עורר בימים ההם שמחה עצומה ששורשיה מתעוררים בכל שנה ושנה כמו שאנחנו אומרים "בימים ההם בזמן הזה". עוד רבות הן הסיבות שמהותן מעוררות שמחה על האדם, להלן נפרט חלקן:

א. חודש אדר מסוגל לקבל את התורה באהבה:
אמרו חז"ל במסכת שבת (פח, א): "ויתיצבו בתחתית ההר" - אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא, מכאן מודעא רבא לאורייתא (שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם, יש להם תשובה שקבלוה באונס, רש"י). אמר רבא, אף על פי כן הדוּר (חזרו) קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט, כז) "קיימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקבלו כבר. פירש"י: הדור קבלוה בימי אחשורוש - מאהבת הנס. נמצינו למדים כי חודש אדר מסוגל לבחינת "תשובה מאהבה" - לקבל את התורה מחדש - "קיימו - מה שקבלו כבר". זאת בשונה מחודש אלול והימים הנוראים שהם בחינת "תשובה מיראה", הרי חודש אדר מסוגל ביותר לזכות לתשובה מאהבה.

בתשובה מאהבה אמרו חז"ל (יומא פו, ב) "זדונות נעשות להם כזכויות". הנה היא ראש כל מעלה הגורמת שמחת הנפש העצומה לאיש הישראלי שזוכה לשוב בימים אלה בתשובה מאהבה בקבלת התורה מאהבה, וכתיב (תהלים יט, ח) "תורת ה' תמימה משיבת נפש".

ב. באחד באדר משמיעין על השקלים

עוד גורם רב משמעות להשפעת השמחה בחודש אדר, הוא בענין שקבעו חז"ל: "באחד באדר משמיעין על השקלים", לחדש את הבאת הקרבנות לבית המקדש.

הנה בזמן שבית המקדש היה על מכונו, היה אחד באדר הזמן להתחדשות הקרבת הקרבנות בהבאת השקלים החדשים לבית המקדש.

כידוע, כי בעבודת בית המקדש הייתה השמחה פורצת את כל גבולות החומר. כפי שאנו משתוקקים ומצפים לדבר זה בתפילת מוסף לשלוש רגלים: "והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם", וכן אומרים: "והראנו בתקונה ושמחנו בבניינה", וזאת משום שעבודת בית המקדש היתה מסוגלת ביותר לעורר מעלת השמחה על ראש בני ישראל.

בזמן הזה שאין לנו בית המקדש בבניינו, הרי תפילה במקום קרבנות, ו"איזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפילה", וההתחדשות בעבודת הלב, להתעורר ולהתלהב בתורה ובתפילה שעומדים במקום קרבנות "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה", סגולתה לעורר בלבות בני ישראל את מעלת השמחה. וגם על כגון זה אמרו חז"ל "משנכנס אדר", שצריכה להיות עבודת הלב נכנסת בקרבנו, וממילא תשפיע עלינו "מרבין בשמחה", כפי שהיתה סגולת עבודת הקרבנות בבית המקדש לעורר שמחה שלימה ואמיתית.

מכאן גם נגזר לשון חז"ל באחד באדר "משמיעין" על השקלים, משמיעין דייקא ולא אמר מכריזין. כלומר, שמיעה כביטוי של הבנה.

ג. חודש אדר הוא "מזל דגים", שהוא ענין פריה ורביה.

נשים לב שנתברכו אדם הראשון וחוה (בראשית א, כח) "פרו ורבו ומלאו את הארץ וגו'", נתברכו הדגים (בראשית א, כב) "פרו ורבו ומלאו את המים וגו'". אמרו הצדיקים שחודש זה מסוגל מאוד להיוושע בזרע קודש ברך ה'. ואין לך שמחה שלימה מקיום מצות "לא תוהו בראה לשבת יצרה" בפריה ורביה, כידוע (נדרים סד, ב) "מי שאין לו בן חשוב כמת שנאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". וכן כתיב (תהילים קיג, ט) "אם הבנים שמחה", וכן נקבע בנוסח ברכת הנישואין (כתובות ח, א): שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה.

זאת היא עבודת הלב שלנו בחודש אדר, "משנכנס אדר מרבין בשמחה", להכניס ולהפנים בקרבנו את כל ענייני חודש אדר על כל סגולותיהן הרבות, כפי שחלקם נתבארו כאן מעלתם להביא לכלל שמחה. וממילא יעלה לבנו על גדותיו,  ותהא השמחה האמיתית והפנימית פורצת מאליה.

על פי הספר: עיונים במועדים, הרב א י העשל רייזמן זצ"ל. יהיו הדברים לעילוי נשמתו.