יוסטא החייט - סיפור לפורים | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

יוסטא היה חייט עני שגר בעיר ציפורי שבגליל. קשה היתה מלאכתו של החייט היהודי, ופרנסתו –למרות חריצותו וזריזותו- היתה בדוחק. יום אחד החליט יוסטא לנסות את מזלו בעיר הגדולה, עיר הבירה מקום מושב המלך והשרים. הוא החל לתפור ליחידים ובמחיר מועט, ואט אט החלו עבודותיו היפות להתפרסם. עשירי העיר, ואנשי השילטון החלו להזמין אצלו בגדים לנשפיהם ולחגיהם, ושמו של החייט נישא בפי כל. לא עברו ימים רבים, ויוסטא קיבל הזמנה אל ארמון המלך שביקש לקיים עמו ריאיון. החייט החרוץ והפיקח מצא חן בעיני המלך והוא מינה אותו ל'מלביש הממלכה', וליועצו הקרוב, ומעמדו בחצר עלה והתחזק.

באחד הימים עת רוחו של המלך טובה היתה עליו, קרא לחביבו החייט והודיע לו: מה תבקש ממני, ואתן לך. יוסטא, שלמרות הצלחתו הרבה, חש געגועים עזים אל עיר מולדתו, שמח על ההזדמנות הנדירה והוא ביקש ממלכו: אנא מנה אותי לדוכסה של ציפורי עיר מולדתי. המלך נענה, ויוסטא נפרד מחצר המלוכה ששימשה לו בית בשנים האחרונות, ויצא בליווי פמליא נכבדת אל ציפורי, עירו הישנה.

כאשר נכנסה שיירת המושל בשערי העיר נפערו עיניהם של כמה מיושביה הוותיקים של העיר והם קראו בתדהמה: הלא זה יוסטא החייט העני שנעלם לפני שנים מספר ואיש לא ידע מה עלה בגורלו! אלא שמהר מאד ציננו תושבים אחרים את התלהבותם וטענו כי לא ייתכן כי המושל הנכבד מן העיר הגדולה הוא יוסטא הדל מהחנות הקטנה והזניחה שבשוק. הוויכוח התלהט, לשאול את המושל עצמו לא העזו, ופתרון אין. אלא שאז העלה אחד מהתושבים החכמים רעיון למחקר ניסוי מעניין: כאשר יעבור הדוכס הטרי ברחובות העיר ויבקר בשוק, נתבונן ונבחן האם מביט הוא בתשומת לב אל מקום חנותו הישנה, היכן שהיה יושב יוסטא, החייט העני לשעבר, אם אכן יתברר כי מפנה המושל את עיניו לשם הרי שהוא אכן יוסטא, בן עירנו האובד.

ההצעה התקבלה, ואישושה האמפירי לא ארך זמן רב. אדון העיר החדש ביקש לבקר בשוקה של עיר, וכאשר עבר על פני 'חנותו' הישנה הפנה לעבר הכוך החשוך מבט ארוך וממושך. "אתה יוסטא" פרצה הקריאה  מגרונותיהם של אנשי העיר הנפעמים. יוסטא חייך אל תושבי עירו ואמר: אני מניח שאתם תמהים על המטמרפוזה שחלה בי. ובכן דעו כי אני תמה ומתפלא יותר מכם.

[מקור: שיר השירים רבה פרק ו, יח]  

הסיפור של יוסטא, החייט שהפך למושל, מרתק, כך נדמה, מכל זווית ראיה: מפני מה ביקש יוסטא לחזור לעירו הקטנה שבגליל, ולהמיר את מנעמי החצר וארמון המלוכה בשלטון מורכב ובריוקראטי? מדוע התקשו בני עירו להאמין כי המושל החדש הוא אכן יוסטא בן עירם לשעבר? מהו מבחן 'הפניית העיניים' אל עבר החנות הישנה? ומפני מה הגיב יוסטא לאנשי עירו ההמומים כפי שהגיב?

תזיז את העיניים

הנטייה הטבעית שלנו כאורגניזם בעלי חוש ראייה, להסב את מבטינו לכיוון מקור האינפורמציה שמעניינת אותנו נתפסת כאינסטינקט מולד. קשה או בלתי אפשרי לדעת שמשהו מתרחש בסביבתינו ולא להביט אליו. לנטייה הזו, שנשמעת טריוויאלית כל כך יש סיבה פונקציונאלית ברורה: הפניית המבט למיקום מסויים משפרת את היכולת לתפוס מה מתרחש בו. אולם האם זה הגורם היחידי לתנועת העיניים או שיש כאן ענין החורג מההיבט הפונקציונאלי - פיזיולוגי?

במחקר שהפך לקלאסי טוען פוזנר [posner 1980] כי כיוון המבט מצביע בדרך כלל על מוקד תשומת הלב של האדם, גם אם הפניית המבט למקור האינפורמציה לא תשפר את תפיסתה. במחקר הקוגניטיבי פסיכולוגי קוראים לתופעה הזו בשם העממי – קשב. לפי הנחת המודל הקשבי הקשב יכול לנוע על פני שדה חזותי גם אם העין לא נעה, ולהיפך, העין עשויה לנוע למקום הגירוי גם אם היא אינה יכולה לתפוס דבר. חוקרים מצאו  שכאשר נבדקים נחשפים לגירוי חסויים למשך זמן קצר, [למשל תמונה המובזקת למשך אלפית שניה במיקום מסויים] כך שהם אינם יכולים להספיק להזיז את העיניים על פני הגירוי, הפנו הנבדקים בכל זאת את עיניהם למקום בו מוקם הגירוי. בטכניקה דומה, השתמשו חוקרים אחרים בהאזנה דיכוטית – ניסוי שבמהלכו מושמעים לנבדקים צלילים באוזן אחת או בשנים מתוך מטרה לבדוק את מגבלות הקשב, ומתברר כי נבדקים הפנו את עיניהם לכיוון האוזן בה נשמע המסר הקולי למרות שכמובן לא היה כל גיורי ויזואלי מאותו כיוון. ניסוי אחרון מתאר נבדקים שבפניהם הוצג מצג שכלל ארבעה ציורים סכמטיים של מכונית, מטוס, עץ, ואדם. לאחר מכן נשאלו הנבדקים למשל, באיזה סוגי מכוניות או עצים אתה יכול להיזכר? החוקרים הופתעו לגלות כי באופן עקבי מיקדו הנבדקים את מבטם בציור הסכמטי של האובייקט עליו נשארו למרות שהציור לא סיפק כמובן כל אינפורמציה רלוונטית לשאלה.

הממצאים הללו מובילים למסקנא שהיתה למקובלת כי אנשים מביטים לכיוון בו מונח הקשב שלהם, גם אם  המיקום לא מספק להם סיוע ויזואלי כלשהו. לשון אחר: על פי מעקב על תנועות העיניים ניתן לומר היכן ממוקד קשבו או ריכוזו של האדם גם אם באותו כיוון אין כל מידע רלוונטי.

בסיפור האליגורי על יוסטא, החייט שהפך לשליט, נדמה כי אנשי עירו זיהו נכון את האבחנה של חוקרי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית המודרנית. הם ידעו, כי עם בואו של המושל החדש – ישן לעיר, יתמקד הקשב שלו בעברו כלומר בחנותו העלובה והישנה בפאתי השוק. ייתכן כי החנות כבר לא קיימת, ייתכן אפילו שמבנה השוק שונה, אולם הקשב המופנה באופן ממוקד לאתר הנוסטלגי מבחינתו, יאלץ את החייט לשעבר להפנות באופן אוטומטי את תנועת העיניים לכיוון. בני העיר שחששו מן הסתם להציג שאלה כה מביכה לאדונם החדש מצאו איפה דרך מקורית לבחינת התיאוריה שהעלו.

יוסטא,שכזכור הפנה את מבטו לעבר מיקום חנותו הישנה, לא איבד את קור רוחו, ואמר: אתם מופתעים. אני מופתע יותר מכם. יוסטא, מסתבר, הבין את 'תרגיל הפניית העיניים' שערכו לו תושבי עירו,  והוא מכיר לפתע באמת חבויה: גם הוא, המושל העליון, איש העיר הגדולה, משועי העם, ומנכבדי המלך, אינו אלא  יוסטא – החייט העני מהככוך שבשוק, שם עדיין נמצא ליבו, משם הוא צמח, ולשם הוא שייך. שכן אחרי הכל, כמו שאמר טשרניחובסקי האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו.



מקורות
שיר השירים רבה פרק ו, יח
יסודות הפסיכולוגיה  הקוגניטיבית, יחידה 12 הוצאת או"פ.
טשרניחובסקי 1938